לאבינג: הביקורת

(שם הסרט במקור: Loving)

לג'ף ניקולס יצאו 2 סרטים בשנה שעברה. הראשון, Midnight Special, היה סרט מדע בדיוני (מצוין לטעמי), אבל היה זה השני, "לאבינג", שסומן ע"י היוצרים, כמו ע"י העיתונות, כמעניין ומסקרן יותר, בעיקר מכיוון שהוא מספר סיפור אמיתי וחשוב בהיסטוריה האמריקאית. בסופו של דבר, "לאבינג" קיבל רק מועמדות אחת (מוצדקת) לאוסקר, לשחקנית הראשית רות' נגה (שלא זכתה), ולמרות שיש בו לא מעט דברים להעריך, "לאבינג" פחות טוב מסרטו הקודם של אותו במאי.

ג'ף ניקולס הוא במאי משובח שנמצא עדיין בתחילת דרכו. מלבד סרטו הראשון, שלא הופץ בישראל, ראיתי את כל שאר סרטיו ("סערת רוחות", "הסיפור של מאד", ואת Midnight Special), ואהבתי את כולם. וגם כאן, ב"לאבינג", מדגים ג'ף ניקולס (הצעיר עדיין. רק בן 38) תצוגת בימוי מחושבת, שליטה מרשימה בקצב הסיפור, בהדרכת שחקנים מיומנת, ובעבודה מרשימה ואפקטיבית עם מוסיקה (מעט מוסיקה יש בסרט, אבל היא נכנסת במקומות מדויקים מאוד מבחינה רגשית, מוסיפה אפקט לא קטן לסצינות). והשקט הזה, הבטחון הכל כך מרשים בעבודת הבימוי הזו – זה היתרון הגדול של "לאבינג", אבל גם החסרון שלו.

"לאבינג", בפשטות, הוא סיפור אהבתם של ריצארד לאבינג, גבר לבן, ומילדרד לאבינג, בת זוגתו השחורה, בארה"ב הגזענית של שנות ה-60. סיפורם הפך מיוחד בגלל ש להמשיך לקרוא