לולו: הביקורת

(שם הסרט במקור: Lolo)

אין לי הרבה דברים רעים לומר על הסרט הזה. אין לי הרבה דברים לומר בכלל.

אשה בגיל האמצעי חיה עם בנה בן ה-20. הבעל מזמן כבר לא בתמונה. היא אשת קריירה מצליחה, אבל מחפשת גם אהבה. הבן לא מוכן לוותר על אמא, ויעשה הכל כדי להבריח כל מועמד פוטנציאלי. והמועמד שעולה הפעם בחכה הוא פוטנציאלי מאוד. והמלחמה מתחילה.

קומדיה רומנטית קלאסית, שאני בטוח שאם מישהו יפשפש מספיק עמוק אל תוך הגנזכים ההוליוודים, הוא ימצא שעשו כבר אחת כזו. לפחות. ולגרסה הזו הגיעה ז'ולי דלפי כבמאית שיודעת את העבודה, עם טיימינג נכון ומובנה להבנת קומדיה, וכתסריטאית מועמדת לאוסקר (על "לפני השקיעה" ו"לפני חצות" המופתיים). ודלפי היא בכלל שחקנית ידועה, מוכרת, וטובה, והיא גם ליהקה את עצמה לסרט שהיא כתבה ומביימת, כך שהכל עובד בסדר גמור. והערך המוסף של הסרט הוא דני בון, אולי הקומיקאי הכי טוב שיש בצרפת היום. וכאן הוא בפורמה עליונה, משלב רגעים קומיים ודרמטיים בדיוק מופתי, יודע ללכת עם הטירוף של התסריט עד הסוף, ולגרום לי לצחוק בקול רם, וגם יודע להוריד טונים ולרגש אותי ברגעים היותר דרמטיים. הערך העיקרי של הסרט הה, "לולו", הוא דני בון המצוין.

הבעיה של הסרט, באופן מפתיע, היא הרושם שלי ש להמשיך לקרוא