לולה 2017: המועמדויות

היום התפרסמו בגרמניה המועמדויות לפרס הלולה של האקדמיה הגרמנית לקולנוע. והשאלה העיקרית היא: כמה מועמדויות קיבל "טוני ארדמן", הסרט הגרמני היציג של השנה האחרונה (מוקרן בימים אלו בישראל. סרט יפה מאוד לטעמי). והתשובה היא שש מועמדויות – לפרס הסרט, תסריט, בימוי, שחקנית, שחקן, ועריכה. והתשובה המפתיעה יותר היא ש"טוני ארדמן" הוא לא הסרט המוביל במספר המועמדויות של האקדמיה הגרמנית. ובכלל, יש כמה הפתעות ברשימה הזאת. למשל, הסרט שהכי אהבתי והכי ריגש אותי בשנה שעברה היה "24 שבועות", סיפור קורע לב על אשה שנכנסת להריון, ובמהלך הבדיקות היא מגלה שהולד חולה, והוא יוולד נכה, אם בכלל הוא ישרוד. ההתלבטות במרכז הסרט היא האם להפיל את הולד, גם אם מדובר בשבוע ה-24, תקופה מאוד מאוחרת במהלך ההריון. הסרט המאוד נשי הזה קיבל תשומת לב יפה ומפתיעה מהאקדמיה הגרמנית, וקיבל 4 מועמדויות לפרס הלולה: לסרט הטוב ביותר, לתסריט, לבימוי, ולשחקנית הראשית (יוליה ינטש).

עוד הפתעה ברשימת המועמדויות היא הסרט החדש והלא ידוע של פתיח אקין ("עם הראש בקיר", "סול קיטשן", "קצה גן עדן"). אקין הוא מהמובילים בבמאי גרמניה של העשור האחרון, אבל הסרט האחרון שלו טס מתחת לרדאר, כמעט ללא פרסום (אולי כתוצאה מהכשלון המהדהד של סרטו הקודם, The Cut). לסרט הזה קוראים "צ'יק" (Tschick), והוא אמנם נראה כמו פאוזה רגעית בין פרויקטים רציניים יותר, אבל הוא גם נראה רענן, קליל, ואפילו מרגש. סיפור התבגרות של שני נערים שגונבים רכב ועוברים הרפתקאות שונות ומשונות, כולל ניצני התאהבות ראשוניים של אחד מהם. הטריילר מסקרן

"צ'יק" מועמד ל-4 פרסי לולה: לפרס הסרט, צילום, עריכה, וסאונד.

והסרט עם מספר המועדויות הגבוה ביותר הוא

פרחי האתמול (Die Blumen von Gestern) – כריס קראוס

כריס קראוס כנראה אוהב להתעסק עם השפעות השואה על האנשים בימינו, אבל מזוית יותר אנושית ופשוטה. הוא לא תמיד מעניין מספיק, אבל סרט אחד שלו כן הגיע בעבר להקרנות בישראל ("ארבע דקות". סרט מרשים, אבל גם קצת מרתיע). גם סרטו האחרון של קראוס מתעסק בצל השואה, אבל הנימה שלו נעה בין קומית לדרמטית. אני רק בספק אם קראוס מטפל במעברים בין הקומי לדרמטי בעדינות הדרושה (הטריילר לא מפוגג את החשש. וכן, זאת אדל האנל הצרפתיה בתפקיד הראשי. בגרמנית שוטפת).

בעקרון זה מסע רומנטי בין חוקר שואה המתכונן לכנס חשוב לבין עוזרת חיננית בעלת פוביה מכל מה שקשור לגרמניה ותרבות גרמנית (והיא אמורה לעזור לו להתכונן לכנס בנושא שואה, כן?!). לא בטוח עד כמה, אם בכלל, הקומדיה עובדת בסרט הזה, ועד כמה הדרמה והרומנטיקה מרגשות, אם בכלל, אבל "פרחי האתמול" זכה ל-8 מועמדויות לפרס הלולה של האקדמיה הגרמנית: לפרס הסרט, תסריט, בימוי, שחקנית משנה, שחקן, צילום, עיצוב אמנותי, ותלבושות.

ויש גם את הסרט הזה

פרא (Wild) – ניקולט קרביץ

בחורה צעירה, כנראה במשבר, מחליטה לפרוש מהחיים המודרנים, ולחיות כפרא, לפי חוקי הטבע האכזריים בלבד. ללא "צריך", ללא עבודה, ללא פרנסה. רק היא, זאב, והדחפים החייתים ההשרדותיים הכי ראשוניים. זה נראה כמו משהו על גבול הנסיוני, אבל הויזאליה המרשימה, המבט הנשי המסקרן על הטבע, והרגש הפורץ מהבחורה הזו מביא לסרט שאולי לא באמת ברור עד הסוף, אבל הוא כנראה חוויה חושית לא רגילה.

"פרא" מועמד ל-7 פרסי לולה: פרס הסרט, בימוי, שחקנית, שחקן משנה, צילום, עריכה, וסאונד.

וכדאי להזכיר עוד סרט אחד: "ברוך הבא לבית משפחת הרטמן" (Vilkommen bei den Hartmanns), קומדיה על משפחה בורגנית בגרמניה שלוקחת תחת חסותה מהגר מאפריקה, ועומדת בפני עין עקומה של הסביבה הגזענית במסווה או שלא במסווה (זה הטריילר. נראה ככה ככה). הסרט הזה מועמד רק לפרס אקדמיה אחד: לפרס הסרט.

וכדאי גם לשים לב שבקטגוריית הבימוי מועמדים 4 סרטים, 3 מתוכם בוימו ע"י נשים ("טוני ארדמן", "24 שבועות", ו"פרא").

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-28 במרץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s