פסטיבל קולנוע צרפתי: המורה

(שם הסרט במקור: Primaire)

ולפעמים, רק לפעמים, שחקנית אחת יכולה להציל סרט שלם.

כי "המורה" הוא סרט קקופוני, מפוזר, ערוך לא טוב, עם שימוש לוחץ מדי במוסיקה, עם יותר מדי חוטי סיפור שמפריעים אחד לשני, ולא באמת מתחברים, ועם הרבה רעש של ילדים שבלא מעט רגעים לא מאפשר לי להקשיב להלמות הלב שלי.

ומצד שני, יש בסרט את שרה פורסטייה. איזו שחקנית נהדרת. עמוד התווך של הסרט הזה. בלעדיה, הכל היה מתמוטט.

כי היא כל כך סבלנית, ואוהבת, וסימפטית, ומצליחה לעמוד זקופה גם כשהעולם מסביבה מתמוטט, והכל בצורה אמינה. היא יודעת להראות שהיא לוקחת ללב, שזה מפריע לה, שאכפת לה, אבל היא גם יודעת לעשות את זה בצורה פשוטה, יומיומית, אמינה. וכך, למרות הרעש והבלגן שמסביב, יש בסרט הזה כמה וכמה רגעים מרגשים מאוד.

ואם להיות הוגן, זו לא רק שרה פורסטייה. יש בסרט הזה, למרות כל החסרונות הדי בולטים, יש כאן להמשיך לקרוא