פסטיבל קולנוע צרפתי: בשם ביתי

(שם הסרט במקור: Au Nom de ma Fille)

הייתי צריך לכעוס על הסרט הזה. לבקר אותו בחומרה. איכשהו יצא שאני בעדו.

כי זו אודיסאה. סרט שמתפרש על פני יותר מ-30 שנים. סיפור חוצה מדינות. והכל בפחות משעה וחצי. בקצרנות. בחסכנות. בהחסרת הרבה חומר רקע, ויתור על הרבה אספקטים נוספים, פגיעה באפקט הרגשי העצום שהיה יכול להיות לסיפור שכזה.

ובכל זאת, ולמרות הכל, הסרט הזה עובד. הסרט הזה מצליח להביא אל קדמת הבמה את תחושת התסכול המתגברת והולכת. תסכול של קריעת השיער מהראש. של חוסר הבנה איך הרוע הזה, איך האיש הזה שכנראה עשה דברים איומים, איך הוא חומק שוב ושוב מעונש. איך כל רגע שבו אנחנו אומרים לעצמנו: "תפסנו אותו. עכשיו, סוף סוף, הוא ישלם על מעשיו", איך כל רגע כזה מתמסמס, ואיך הוא מצליח לברוח בעור שיניו, להמשיך בחיים הרגילים, ולא לשלם את המחיר.

כנראה היו לאיש הזה, הרופא הגרמני הזה, קשרים בחלונות הגבוהים. כנראה, כי גם על זה ה להמשיך לקרוא