הסוכן: הביקורת

(שם הסרט במקור: Forushande)

היו לי לא מעט בעיות עם הסרטים של אשגר פאראהדי בעבר (הנה, כאן כתבתי על "פרידה". וכאן על "העבר"). לצד יכולותיו הדרמטיות המוכחות והאקפטיביות למדי, היתה לי הרגשה שהתסריטים שלו מתפתחים בצורה מניפולטיבית מדי. שעומס הטרגדיות הנופלות על הדמויות שלו מכוונות מדי ע"י התסריטאי, והופכות את הסרט לדי מגוחך ואף מעצבן. והיתה לי גם הרגשה שהוא גם קצת שוביניסט. כל זה נעלם עם צפייה ב"הסוכן". כמעט.

כי כאן יש חוט סיפורי אחד. מקרה טראגי אחד שמתרחש, אמנם באותה מקריות שבה התרחשו האסונות בסרטיו הקודמים של פארהאדי, אבל אין כאן סדרה של אסונות, שלכאורה אף אחד לא אשם בהם, אלא דיון אחר ושונה.

רוב הסרט, להבנתי, מסתובב בטריטוריות של האנקה, רק בספירות פחות קיצוניות, יותר ארציות. ב"סוכן" בוחן פארהאדי את גבולות הרוע האנושי, הכעס, הנקמה – ומהצד השני – הסליחה. החסרון של הסרט היא חוסר המיקוד שלו, כי גם כשמגיע סוג של פתרון, הוא יותר דאוס-אקס-מאכינה, ולא מעשה ידי אדם, או שאולי כן, ואלהים/גורל דחף אותו לידי כך. מה גם שיש בסרט סצינה אחת (יפהפיה ומרגשת מאוד) שבה פארהאדי נותן לחיים לזלוג אל תוך הייצוג האמנותי שלהם (שני גיבורי הסרט הם שחקני תיאטרון), כך שיש כאן גם הערה על תפקיד האמנות בחיים המודרנים. אז פארהאדי הוא אמנם במאי שיודע ליצור סצינות מאוד מרגשות, אבל התסריט של "הסוכן" קצת מבולגן מבחינת המיקוד הרעיוני שלו.

ועם זאת, אני מעדיף את "הסוכן" על סרטיו האחרים של פארהאדי, כי יש כאן דיון אינטלגנטי על הרוע האנושי. ראשית במעשה שמפעיל את הסיפור, תקיפת האישה. לאחר מכן, השיטתיות שבה הבעל מנסה לאתר את התוקף. ולבסוף, הנחישות שבנקמה. וממש בסוף – הסליחה. וממש ממש בסוף – התגובה של אלוהים/ הגורל לכל זה. כי הגורל/ אלהים הוא זה שהתחיל את הסיפור הזה, עם המעבר של הזוג לדירה חדשה, מבלי לדעת מי היתה הדיירת הקודמת. והגורל/ אלהים הוא זה שמסיים את הסיפור הזה, כי לכאורה הכל נפתר בין בני האדם, אבל לכוח העליון, המקרי, שפארהאדי כל אוהב (ושבדרך כלל מעצבן אותי בשרירותיות שלו), לכוח הזה יש את המילה האחרונה.

שאהאב חוסייני זכה בפרס המשחק בפסטיבל קאן בשנה שעברה, ואכן הוא מרשים מאוד בתפקיד הבעל הדואג/ נוקם, כי, בניגוד לסרטים אמריקאים דומים, חוסייני מצליח לייצר דמות נטורליסטית ואמינה, כזו שמחפשת ומבקשת נקמה אכזרית בקור רוח, אבל מבלי לאבד את צלם האנוש, מבלי לצאת מדעתו. ובכלל, פארהאדי יודע ליצור סיטואציות מרתקות, מעניינות, מרגשות, מעוררות מחשבה, וב"סוכן", שנע בקצב טוב, יש שילוב של סיפור מרתק, ודיון אינטלגנטי בטבע האנושי. הדעה הרווחת שהסרט הזה זכה באוסקר בגלל פוליטיקה (כהתרסה נגד הנשיא טראמפ), אבל למעשה מדובר בסרט טוב מאוד, מרגש ומעניין, כך שגם אם אהבתם יותר את "טוני ארדמן", גם הסרט האירני הזה עומד בפני עצמו כיצירה ששווה הכרה וצפיה.

אז פארהאדי עדיין מתרכז בסיפור שמתגלגל בסוג של מקריות, אבל הפעם הוא לא מכה בראשי בסדרה של טרגדיות בלתי נגמרות, אלא נצמד לסיפור אחד, שאולי יש בו יותר מדי כדורים רעיוניים באויר, אבל הסיפור הזה מחזיק את העניין שלי בסרט, ועם משחק מצוין של השחקנים, ועם אינטלגנציה בבחינת גבולות הרוע האנושי, יש כאן סרט מעניין ויפה, חוויה רגשית אפקטיבית, וגם מעוררת מחשבה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s