פסטיבל קולנוע צרפתי: קורניש קנדי

(שם הסרט במקור: Corniche Kennedy)

לקחתי הימור. התקציר של הסרט באתר הסינמטק לא היה מזמין במיוחד. שום דבר לא נראה מפתה ממש בסרט הזה. ובכל זאת: חבורת נערים שקופצים מצוקים גבוהים לתוך הים – לפחות יש כאן נקודת פתיחה מעניינת. אז הלכתי לראות.

לפעמים הימורים לא מצליחים. נקודת הפתיחה היא פחות או יותר כל הסרט.

יש כאן איזשהו נסיון מסכן לפתח סיפור על פשע. אבל אין כאן פיתוח של כלום, והכל מאוד שטחי, לא מותח, ולא ממש מעניין.

ויש כאן נסיון מסכן לספר סיפור משולש אהבה של נערים. בחורה אחת שמתאהבת בשני בחורים בו זמנית, ובאורח החיים ההרפתקני שלהם. הנסיון מסכן, כי אין כאן ממש קונפליקט, או דרמה, או יריבות כלשהי, או התלבטות ממשית של הבחורה בין שניהם, או בין שני הבחורים. הכל מאוד שטחי, ולא ממש מעניין.

ומעל הכל, יש כאן נסיון לדבר על התרבות ה"נחותה", המזרחית, וההתנגשות שלה עם התרבות המערבית ה"מתקדמת". וגם כאן, הכל שטחי, סטריאוטיפי, מסכן, מגוחך. כי אין בכלל צבעי ביניים. הערבים הצפון אפריקאים הם הטובים. המערביים הם הרעים. הבחורה ה'צפונבונית' מתאהבת בבחור המזרחי (ואפילו בשניים. שניהם מזרחיים). הם יראו לה את האור. את העתיד המזהיר. לא צריך ללמוד, ולעשות מבחנים, ולחיות חיים מסודרים. כמו האשכנזים. חיים משעממים ומתנשאים. בואי תחיי איתנו, בשמחה, עם אדרנלין זורם בדם, באנרגיה אחרת, עם מוסיקה אחרת. הכל טוב יותר אצלנו, המזרחים. בואי.

אין בכלל מחשבה אמביוולנטית. כן, הם עוזרים לסחור סמים. אבל זה כורח המציאות. הם לא אנשים רעים. מה פתאום. הם הטובים כאן. והשוטרת השחורה, היא משתנכזת, שוטרת, עברה לצד של המתנשאים. יאללה יאללה, תלכי מכאן.

אין פיתוח של קווי עלילה, אין רצון בכלל להוסיף צבעי ביניים לסיפור, אלא רק שחור או לבן, אין סרט. כמעט.

הדרך היחידה לשאוב קצת נחת מ"קורניש קנדי" היא להתייחס לסרט הזה כאל תרגיל לוקיישן נחמד. סיור מודרך בעיר מרסיי. הצוקים שליד החוף, הנופים, הכבישים המתפתלים שליד הים. אמנם אני מעדיף שיהיו גם אנשים ודמויות וסיפור בתוך הנוף הזה (ולכן אני מעדיף, למשל, את "המילים הטובות" של שמי זרחין, שבחלקו התרחש במרסיי), אבל במנותק מהאין-סיפור ואין-דמויות של הסרט הזה, נחמד לבהות בנוף של עיר החוף הצרפתית הזו. חוץ מזה, סרט מיותר.

הקרנות נוספות, למי שבכל זאת רוצה:

ב-27/03, בסינמטק ירושלים ובסינמטק חיפה.

וב-03/04 בסינמטק חולון.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s