דוד די דונטלו 2017: הזוכים

ובימים שבהם הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה האיטלקית בשנה שעברה הוא גם הסרט הכי מצליח בישראל בימים אלו, וממש כמה ימים לפני תחילתו של שבוע הקולנוע האיטלקי בסינמטקים, התקיים אמש באיטליה טקס חלוקת פרסי דוד די דונטלו של האקדמיה האיטלקית לשנה זו (את המועמדים סקרתי כאן בבלוג עם פרסום הרשימה לפני כחודש). הטקס ארך כשעתיים ורבע, וניסה מאוד להיות קליל ומשעשע, אבל עם מעט מאוד הצלחה. עם זאת, הטקס זרם ללא הרבה הפרעות, וללא אירועים מיוחדים (וארך כשעתיים ורבע, שזה בערך שעה וחצי פחות מהאוסקרים). הרגע היפה ביותר בטקס היה הרגע בו הוענק פרס מפעל חיים לרוברטו בניני. בגיל 65 הוא נראה נמרץ ומלא אנרגיה כתמיד, ואולי האקדמיה, מעבר להוקרה על פועלו, מבקשת לרמוז לו לחזור לעשות סרטים, מכיוון שהסרט האחרון שלו היה ב-2005 (מאז ועד היום הוא זוכה להצלחה רבה באיטליה ומחוצה לה בהופעות על הבמה בהצגת יחיד המבוססת על הקומדיה האלוהית של דאנטה). בניני לא שכח להודות, בין היתר, גם לאשתו, ניקולטה בראסקי, ששיחקה בכל הסרטים שלו, כולל בסרט הגדול ביותר שלו, "החיים יפים" (גם היא נעלמה ממסך הקולנוע כבר למעלה מעשור אל בימת התיאטרון).

אז למרות שהטקס היה יבש למדי, עם התקדמות חלוקת הפרסים הוא התחיל להידמות לסרט מתח, מכיוון שהפרסים התחלקו פחות או יותר שווה בשווה בין שני סרטים, והשאלה היתה למי ילך הפרס הגדול. אז התשובה היא: לאף אחד מהם. צפיה בטקס היתה דומה לסרט מתח מעניין עם סוף מאכזב. כי בסופו של דבר, "חיים משוגעים" (La Pazza Gioia), סרט שלא ממש אהבתי, הוא הסרט שזכה בפרסים הגדולים: פרס הסרט הטוב ביותר, בימוי, שחקנית (ולריה ברוני טדסקי, עם עוד רגע משעשע בטקס, שהתחיל בהסתבכות של הנעל שלה בשמלה, והמשיך בהתקף צחוק על הבמה), עיצוב שיער, ועיצוב אמנותי – 5 פרסי אקדמיה בסך הכל.

אבל אם נלך אחורה לרגע, נדמה לי שהאקדמיה האיטלקית אהבה בעיקר שני סרטים: אחד רגשי יותר, ואחד קצבי יותר, ובחלק גדול מהטקס המטוטלת נעה בין שניהם. סרט הפתיחה של שבוע הקולנוע האיטלקי בשבת הקרובה הוא "מהירה כמו הרוח" (Veloce come il Vento), סרט מירוצי מכוניות שנדמה סוחף במיוחד. הסרט הזה זכה ב-6 פרסי דוד די דונטלו: פרס הצילום, שחקן ראשי, אפקטים, עריכה, איפור, וסאונד. במהלך השבוע הבא יוקרן במסגרת אותו שבוע קולנוע איטלקי גם "בלתי ניתנות להפרדה" (Indivisibili), סרט שעושה רושם של דרמת עמוסת אמוציות על שתי אחיות תאומות סיאמיות בנות 17 המחוברות באגן ומבקשות למצות תהליך רפואי שיפריד אותן וישלח כל אחת לדרכה החופשית, דבר המציב אתגרים בפני כל אחת לחוד, וגם בפני המשפחה המקיפה אותן שמרוויחה את לחמה מהפריקיות של האחיות מוכות הגורל. הסרט הזה זכה גם הוא ב-6 פרסי אקדמיה: לשחקנית המשנה, תסריט מקורי, שיר מקורי, מוסיקה, תלבושות, והפקה.

עוד סרט שיוקרן בשבוע הבא הוא "פריחה" (Fiore), על רומן נעורים מאחורי סורגי הכלא. הסרט הזה זכה בפרס אחד בלבד, לשחקן המשנה, ואלריו מאסטאנדריאה, שניתן לצפות בו בינתיים גם ב"זרים מושלמים" (הוא אחד מאותם אנשים שמניחים את הפלאפונים שלהם על השולחן). "חלומות מתוקים" של מרקו בלוקיו הותיק, שיוקרן גם הוא בשבוע הבא בסינמטקים, היה מועמד ל-10 פרסים. הוא לא זכה אפילו באחד.

"הנערה והעולם", סרט שראיתי בפסטיבל חיפה ומאוד אהבתי, זכה בפרס סרט הביכורים. "יצורים ליליים" , סרטו הפגום אך מעניין של טום פורד, זכה בפרס הסרט הזר. "אני, דניאל בלייק", סרטו הלא-רע-בכלל של קן לואץ' (ממש ממש בקרוב על המסכים בישראל) זכה בפרס הסרט האירופי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s