פסטיבל קולנוע צרפתי: השמיים יחכו

(שם הסרט במקור: Le Ciel Attendra)

הי, הפסטיבל הצרפתי עדיין ממשיך בסינמטקים. היום עולים על המסכים בישראל סרט הפתיחה של הפסטיבל ("שקית של גולות". סרט לא טוב. הביקורת שלי עליו תעלה כאן בשבת) וסרט הנעילה של הפסטיבל ("מחר הכל מתחיל". סרט שמוציא מתסריט בעייתי סרט מאוד מהנה. הביקורת שלי עליו תעלה כאן מחר). ובינתיים, אני רוצה לדבר על סרט לא טוב שראיתי במהלך הפסטיבל הזה. "השמיים יחכו".

מצד אחד, שמעתי על הסרט הזה בעיקר דברים רעים. והיה גם את Made in France האיום, שניסה לדבר על אותו נושא. לא מחשבה מעודדת לפני שהלכתי לראות את הסרט הזה.

מצד שני, את סרטה הקודם של מארי קסטיל-מנסיון שער, Les Héritiers ("סיפור מהחיים" בעברית מפיצית מאוד גנרית) דווקא חיבבתי. גם הוא כלל עיסוק בנושאים שכבר ראינו לא מעט בסרטים אחרים, אבל היה בו את הלב במקום הנכון. וחוץ מזה, את העיסוק בנושא הסנסציוני של גיוס בני נוער תועים לשורות דאעש אפשר לעשות גם בטעם. סרט אחד יפה שראיתי בשנה שעברה התעסק בזה ("הדרך לאיסטנבול". לא סרט בלי חסרונות, אבל נוגע ללב ומעניין).

ומהצד השלישי, זה שבא אחרי הצפיה בסרט, המסקנה היא שיש בחוויה הקולנועית שלו מעט משני הצדדים הראשונים: להרגשתי, ניכרת כנות ורצון אמיתי להבין את התופעה הלא ברורה של בני נוער מאירופה השבעה והעשירה שמתפתים לקול האיסלאם הקיצוני ונוסעים עד לסוריה כדי להצטרף לג'יהאד. מצד שני, הבניה הדרמטית וכל מה שקשור בתסריט ובמשחק, הכל בסרט הזה די רעוע.

כי "השמיים יחכו" הוא בכלל סרט אפיזודיאלי, שמתפזר לכמה סיפורים, במקום להתרכז בסיפור אחד מרכזי. וכך אחד מפריע לשני שמפריע לשלישי, ואין מספיק בשר תסריטאי לאף אחת מהדמויות ולמניעים שלהן. כך יש נערה אחת שכבר נתפסה בשיני הרוע, ועושה את הדרך חזרה אל הנורמליות. הסיפור הזה סובל בעיקר מהגזמה וסנסציוניות המלווה בצעקות ורעש שמפריע לי להבין את הנערה הזו. גם סנדרין בונר הותיקה והאהובה בתפקיד אורח של האמא לא מצליחה להציל את הסיפור הזה. ויש סיפור על נערה שניה שעושה את הדרך ההדרגתית מהחיים הנוחים של נוצריה חילונית החיה חיים נוחים אל האיסלאם הקיצוני והכועס. הסיפור הזה אמנם מתאר את כל השלבים שבמשיכה של הנערה לאיסלאם הזה בסבלנות, אבל משהו שם בכל זאת לא עובד. אולי הסיפורים האחרים מפריעים לעבות את חייה של הדמות הזו. אולי ההתחלה פשוט לא מספיק טובה (המקום הפגיע שבו נמצאת הבחורה הזו, פתיון קל למגייס הקיצוני של דעאש, הוא עצב על מות הסבתא, אבל מערכת היחסים עם הסבתא לא קיימת כמעט בסרט, ולכן לא ברור העצב הגדול), וגם כל סביבתה החברתית של הבחורה הזו לא מספיק מבוארת (מלבד אמא שלה, אין לה ממש אינטראקציה עם החברות בביה"ס, כך שאי אפשר ממש לחוש בהתנתקות ההדרגתית שלה מהחיים המערביים). ויש גם סיפור שלישי על אשה שהבת שלה כבר נסעה, עזבה לטורקיה, והיא אכולת דאגה לגורלה. אבל הסיפור הזה לא הולך לשום מקום, אין בו התפתחות, והוא נשאר עומד באותו מקום לכל אורך הסרט.

ובין לבין שותלת הבמאית מעין דיונים של קבוצת תמיכה, מעין הסברים ותרגומים בגוף הסרט לתהליכים הדרמטיים שעוברים על הדמויות, מה שהופך את הסרט לדידקטי, סוג של כתבה טלויזיונית על דרכי הפעולה של דעאש באירופה, ופחות סרט שמנסה להבין את זה דרך הדרמה של דמויותיו. והבמאית כנראה הרגישה בחסר הזה, אז יש כמה סיקוונסים שמחברים בין הסיפורים האלו בעזרת מוסיקה שאמורה לחבר את השיאים הדרמטיים של שלושת הסיפורים ביחד. זה לא עובד כי זה מלאכותי ולא קיים בחומר עצמו, ואי אפשר להקים יש מאין, גם בעזרת עריכה מיומנת ומוסיקה יפה.

מעניין שבמרכז הסרט עומדות נשים, בנות אבודות של צרפת, מערב אירופה, ומארי-קסטיל מנסיון-שער מנסה להבין אותן, אבל התסריט לא מספיק טוב, השחקניות לא מספיק טובות (למרות הופעות אורח של שחקנים טובים ומנוסים. גם איבן אטאל כאן בתפקיד קטן), והנושא המעניין הופך לסרט מפוספס.

הקרנות נוספות, למי שבכל זאת רוצה:

ב-01/04 בסינמטק חיפה

וב-05/04 בסינמטק חולון

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s