פסטיבל קולנוע איטלקי: מהיר כמו הרוח

(שם הסרט במקור: Veloce Come il Vento)

לפני כמה ימים התקיים באיטליה טקס חלוקת פרסי דוד די דונטלו, פרסי האקדמיה שלהם (כתבתי עליו כאן). מבין כל הסרטים שהיו מועמדים, הכי סיקרן אותי הסרט הזה, "מהיר כמו הרוח". אמנם, על פניו, מדובר בסרט מירוצי מכוניות פשטני, כי בסרטי "מהיר ועצבני" למינהו יש בעיקר שואו, רעש, אקשן, ומעט מאוד אנושיות. ושואו ריק לבדו לא מעניין אותי, ולמעשה דוחה אותי. אבל ב"מהיר כמו הרוח" יש הרבה יותר מזה. והוא אכן מקיים את ההבטחה. סרט מהנה, מרתק, מרגש, סוחף.

כי יש כאן, בתוך האדרנלין של מירוצי המכוניות, יש כאן הרהור על המשפחה. על קשר הדם הזה, שנרצה או לא נרצה, הוא חזק יותר מכל קשר אחר. ונרצה או לא נרצה, לטוב ולרע, בני המשפחה שלנו ישארו איתנו עד מותנו. ועל הקשר הזה חי הסרט הזה. סטפאנו אקורסי, זוכה פרס השחקן הראשי של האקדמיה האיטלקית על משחקו בסרט זה, פשוט מצוין בתפקיד האח הנרקומן של הגיבורה. הוא מצליח למצוא את האיזון הנכון, האמין, בין אדם שחי בתוך ענן של סם, מתנודד ובקושי מחזיק את ההכרה שלו במלואה, לבין אדם שיעשה הכל בשביל אחותו, כולל למות בשבילה (הסצינה האחרונה של הסרט מתרחשת בבית קברות. האם הוא באמת מת?). בניית הדרמה של הסרט, בניגוד למה שניתן לצפות מסרט מלא אנרגיה שכזה, היא בנייה מדודה, הדרגתית, אמינה. בניגוד לסרטים אמריקאים, שבהם המהפך של הדמות משלילית לחיובית נעשה בצורה קיצונית מדי, לא אמינה, מתיאו רוברה הבמאי מקפיד לשמור על קצב שנע בין מתח מהיר בקטעי המירוצים לבין דרמה נינוחה יותר ברגעים שבהם הדופק נרגע. בהתחלה האח עושה דברים מתוך מניע אגואיסטי, מתוך דאגה לכסף, למנת הסם הבאה, אבל בהדרגה הוא נזכר שזו אחותו, נכבש מחדש בקסם שלה, של האח הקטן שלו, מקים מחדש את הקשר המשפחתי, ומביא רעיונות חדשים ורעננים לשימור וחיזוק הקשר המשפחתי הזה (כמו סצינת הבריכה עם הילדים, או סצינת המרדף עם אחותו אחרי מכות עם עבריינים כבדים ברחוב).

"מהיר כמו הרוח" זכה, בין היתר, גם בפרס האקדמיה האיטלקית לעריכה. כשצפיתי בטקס חשבתי שזה פרס צפוי, כי הסרט שבו רואים את העריכה הוא גם הסרט שזוכה בד"כ. כי סרט אנרגטי של מרוצי מכוניות צפוי שיהיו בו חיתוכים רבים. אבל עכשיו, כשראיתי את הסרט, נדמה לי שיש בפרס הזה הרבה יותר מכך. כי הדרמה שבבסיס הסרט יושבת בקצב מדויק מאוד עם רגעי התחרות, והמחט הדרמטית של הסרט עולה ויורדת בצורה אפקטיבית מאוד, שגורפת אותי באולם לתוך הסיפור הזה של המשפחה.

גם הצילום המרשים זכה בפרס האקדמיה האיטלקית בצדק, ואת זה ניתן לראות כבר מסיקוונס הפתיחה: צילום מזוויות שונות ומשונות, בתנועה סוחפת, מתוך הרכב ומחוצה לו, במהירות מטורפת או במנוחה. עבודת הסאונד של המנועים והעבודה המצוינת של הבמאי עם המוסיקה מוסיפה המון רגש ומתח ליצירה הזו. ומתילדה דה אנג'ליס, השחקנית הראשית, היא פצצת אנרגיה וכשרון שמצליחה ליצור כימיה נהדרת עם סטפאנו אקורסי, אחיה בסרט, וגם כשהיא לבד, היא כריזמטית בצורה בלתי רגילה, מחזיקה מסך ומקרבת אותי לסיפור שלה בלי לומר הרבה.

אין לי כמעט דברים רעים לומר על הסרט הזה. היו לי הרבה ציפיות ממנו. כמעט כולן נענו. סרט נהדר. חוויה קולנועית מרגשת, חכמה, סוחפת, עשויה בכשרון ניכר. כדאי מאוד לראות.

הקרנות נוספות (ומומלצות) של "מהיר כמו הרוח":

הערב, 2.4, בסינמטק חיפה

מחר,3.4, בסינמטק ירושלים

ביום רביעי, 5.4, בסינמטק הרצליה

ב-6.4 בסינמטק ראש פינה

וב-20.4 בסינמטק שדרות

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s