אריאל 2017: המועמדויות

אתמול התפרסמו במקסיקו המועמדויות לפרס האריאל של האקדמיה הלאומית שלהם לקולנוע. אחרי שהסרט הזוכה מהשנה שעברה הוקרן לא מזמן בישראל ("אחת ויחידה". סרט יפה, מרגש, וחשוב. חבל שלא זכה להצלחה, אבל בהתחשב בנושא הקשה, זה היה צפוי למדי), כדאי לשוב ולבדוק מה המדינה הזו מבשלת לנו בשטח הקולנוע.

אז קודם כל, בואו נדבר על הסרטים שכבר שמענו עליהם:

"מרחוק" (Desde Allá) – לורנצו ויגאס

הסרט הזה נושא על עצמו תווית זיהוי של ונצואלה, והוא היה הנציג שלה לאוסקר בשנה שעברה, אבל זוהי בעצם קו-פרודוקציה עם מקסיקו, כך שהוא כשיר להתמודד גם על הפרס הלאומי של מקסיקו. הסרט היפה אך עקר הזה, שהיה הזוכה הגדול של פסטיבל ונציה לפני שנתיים, וכבר הוקרן בישראל, מועמד ל-3 פרסי אריאל: פרס הסרט, פרס לסרט הביכורים, ולשחקן המבטיח.

נטושים (Desierto) – חונאס קוארון

זה הסרט שמקסיקו שלחה לאוסקר בשנה שעברה. על פניו זה נראה לי כסרט מרתק, סוחף, ומאוד אקטואלי, אבל שמעתי גם ביקורות מסתייגות ממנו. הסרט נרכש להפצה בישראל על ידי יונייטד קינג, אבל נכון לעכשיו הוא בהקפאה, ולא ברור מתי יופץ, אם בכלל. הטריילר, בכל אופן, מופיע בדף היו-טיוב של יונייטד קינג. הסיפור הוא על קבוצת מהגרים לא חוקיים ממקסיקו לארה"ב. אזרח אמריקאי אחד שמתנגד להגירה הפיראטית הזו יוצא למלחמה לבדו כנגד האנשים האלו, ופשוט מתחיל לחסל אותם אחד אחד כמו במטווח. והמרדף בינו לבין הניצולים (בראשות השחקן הראשי גאל גרסיה ברנאל) מתחיל.

"נטושים" מועמד ל-8 פרסי אריאל: פרס הסרט, שחקן משנה, עריכה, אפקטים מיוחדים, אפקטים ויזואלים, צילום, תסריט מקורי, ומוסיקה.

בין המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר יש גם שני סרטים דוקומנטרים:

יפהפיות הלילה (Bellas de Noche) – מריה חוסה קואבס

מעקב אחרי כמה נשים שפעם, לפני כמה עשרות שנים, נהנו מאור הזרקורים. רקדניות אקזוטיות, שחקניות כוכבות, או כנריות מחוננות, היום הן נשים מזדקנות הנאלצות להתמודד בעולם שמעריץ נעורים ומאס בהן בגלל גילן. כל אחת מהנשים במרכז הסרט מתמודדת בדרך אחרת: אחת התמסרה לניתוחים פלסטיים כדי לשמור על המראה בכל מחיר, אחרת פרשה מהמירוץ לתהילה, התנקתה מהסמים והאלכוהול שכיסו את חיי התהילה שלה בענן סמיך, והתמסרה לחיי הדת, ואחרת בכלל נאבקת בסרטן. סרט דוקומנטרי על עולם שסוגד ליופי חיצוני, ובדרך דורך על הנשים שפעם הביאו לו אושר, ופשען היחיד הוא שהן הזדקנו. הטריילר מבטיח סרט עם לב, גם אם לא מדובר בסרט חד פעמי.

"יפהפיות הלילה" מועמד ל-4 פרסי אריאל: פרס הסרט, עריכה, פרס הסרט הדוקומנטרי, ופרס סרט הביכורים.

סערה (Tempestad) – טאטיאנה הואסו

סרט דוקומנטרי נוסף, שהוא גם סרט נשי נוסף. סיפורן של שתי נשים שחייהן עמדו מול הפחד המשתק. אחת מהן נשלחה למעצר על לא עוול בכפה, ושוחררה לאחר שלא היו ראיות נגדה. אבל הזמן שהיא בילתה במעצר, האלימות שהיא חוותה מידי החוק, הפחד, וחוסר האונים – הכל השאיר בה חותם עמוק. והאשה השניה שבמרכז הסרט היא ליצנית מבוגרת בקרקס. לפני עשור הבת שלה נעלמה. היא טוענת שהמשטרה המקומית אחראית לחטיפתה. המשטרה, במקום לחקור את העניין, מתעסקת בשמירה על המוניטין שלה, ואפילו באיומים על האם האבודה. פורטרט של שתי נשים שהחיים הברוטלים השאירו בהן צלקות שלא הגלידו.

"סערה" מועמד ל-8 פרסי אריאל: פרס הסרט, בימוי, עריכה, צילום, תסריט מקורי, סרט דוקומנטרי, מוסיקה, וסאונד.

ולפני שאני ממשיך, אני צריך לומר שהאקדמיה המקסיקנית יצרה כמה קטגוריות משחק. יש את הפרסים לשחקן ולשחקנית הראשיים, ולשחקן ולשחקנית המשנה. ואז יש גם את הפרסים לשחקנים ולשחקניות הכלליים, אלו שהם חלק מהקאסט של הסרט, אבל לא חלק מהדמויות הראשיות. סוג של פרס לאנסמבל, אבל לפרטים שמרכיבים את האנסמבל, ולא לאנסמבל ככלל. וכך סרטים שמתהדרים בקאסט גדול היו יכולים לאסוף לחיקם מספר גדול של מועמדויות. כמו למשל הסרט המוביל במספר המועמדויות:

מחלקה 4 (La 4ª Compañía) – מיצי ונסה אריאולה, אמיר גאלבאן סרוורה

מדובר בדרמת בית סוהר, שעל פניה היא גם סרט עם הרבה אנרגיה, אקשן, יצרים, נאמנויות ונאמנויות צולבות, שחיתות, פשע – מכל הטוב שיש לקולנוע להציע, אלא שמדובר בסרט שמבוסס על סיפור אמיתי.

במרכז הסרט בחור צעיר שאוהב פוטבול אמריקאי, ומתעסק בגניבת מכוניות. כשהוא נתפס ונכנס לכלא, מהר מאוד הוא נלקח תחת חסותם של הבוסים הגדולים של הכלא (לא הסוהרים, אלא מבין האסירים). קבוצת הפוטבול של האסירים, הנקראת "הכלבים", אך גם ידועה בשם "מחלקה 4", עומדת לשחק משחק גורלי נגד הקבוצה המקבילה של הסוהרים. על הפרק עומד חוב שהמנצח במשחק יקבע את החוקים שבו הוא ישולם. והאסירים ממש לא מתכוונים להפסיד את המשחק הזה, ועוד עכשיו, כשכוכב פוטבול חדש הגיע לכלא. משטרה מושחתת, אסירים מפחידים ואלימים, ונער חדש, פושע קטן, שנקלע למשחק רב יצרים, גדול עליו, ואולי לא כזה גדול כמו שזה נראה. אולי הוא יוכל לו. העריכה הלא קונבנציונלית הופכת את הטריילר הזה למלהיב במיוחד:

"מחלקה 4" מועמד ל-20 (עשרים!) פרסי אריאל: פרס הסרט, שחקן, 3 שחקנים מהקאסט הכללי, 3 שחקני משנה, בימוי, עיצוב אמנותי, עריכה, אפקטים מיוחדים, אפקטים ויזואלים, צילום, תסריט מקורי, איפור, מוסיקה, סרט ביכורים, סאונד, ותלבושות.

החלום של מארא-אקאמה (El sueño del Mara'akame) – פדריקו סשטי

סרט מהסוג האקזוטי, זה שבא להאיר פינות נסתרות בעולם הזה, גם אם אין לו ערך קולנועי מלבד אותו ערך אנתרופולוגי. אז כן, זה יכול להיות סרט בלי ממש סיפור מלבד הרצון לספר על משהו שלא נראה קודם. מצד שני, זה יכול להיות סוג של "באבא ג'ון" – סרט על נער שלא רוצה ללכת בדרכי אביו. הנער במרכז הסרט הוא ממוצא אינדיאני, בנו של מארא-אקאמה, סוג של שאמאן, מכשף המתמחה ברזי תורת הנסתר האינדיאנית העתיקה. הבן המתבגר רק רוצה לנגן בלהקת רוק. במהלך מסע עם אביו לעיר הגדולה הוא נתקף חלומות. האם הוא ימשיך את מסורת אביו, כמעט בניגוד לרצונו, או שימצא את הדרך שלו בעולם, למרות אביו? האם יהיה לי אכפת? (סרטים כאלו נוטים להיות יפים לעין, אבל גם נוטים לזנוח את פיתוח הדמויות לטובת פיוט מדומה). הטריילר תורם לסקפטיות שלי.

"החלום של מארא-אקאמה" מועמד ל-12 פרסי אריאל: פרס הסרט, שחקנית מהקאסט הכללי, שחקן משנה, שחקן מבטיח, בימוי, עריכה, תסריט מקורי, איפור, מוסיקה, סרט ביכורים, סאונד, ותלבושות.

את הורגת אותי, סוסאנה (Me Estás Matando, Susana) – רוברטו סניידר

סוג של קומדיה רומנטית. סוסאנה עוזבת את אליחיו (בגילומו של גאל גרסיה ברנל. פעם שניה בפוסט של היום). ככה, פתאום, בלי לומר מילה. אליחיו לא מוכן לקבל את זה. הוא פותח במסע חיפושים, ומוצא אותה בארץ זרה – ארה"ב. סוסאנה עברה לשם כדי ללמוד, להתפתח, לעבוד, והיא כבר לא רוצה יותר קשר איתו. היא טוענת שהוא ילדותי מדי, תלותי מדי. הסרט הזה הוא מסע ההתבגרות של אליחיו, מסע להבנה שבחיים לא תמיד מקבלים מה שרוצים. נשמע ונראה נחמד למדי (הנה הטריילר), רק לא בטוח שמספיק מצחיק, או אפילו משהו שבאמת מרגש.

"את הורגת אותי, סוסאנה" מועמד ל-6 פרסי אריאל: פרס הסרט, שחקן, בימוי, עיצוב אמנותי, תסריט מעובד, וסאונד.


אלו הם הסרטים העיקריים ברשימת המועמדויות לפרס האריאל. וצריך להזכיר גם, בקצרה, סרט שנקרא "מר חזיר" (Mr. Pig), סרט אמריקאי בבימויו של דייגו לונה. סרט מסע של איש מבוגר וגוסס המנסה למצוא בית לחזיר הבית שלו כדי שיטפלו בו לאחר מותו (משהו כמו "טרומן" הספרדי, רק במקום כלב – חזיר). דני גלובר בתפקיד הראשי, ומיה רודולף בתפקיד הנשי הראשי, הם 2 מבין 4 המועמדויות של הסרט הזה לפרס האריאל.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-28 במאי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אריאל 2017: המועמדויות

  1. נטושים – ניתן להשכרה באוזן, אבל באמת שלא שווא את צומת הלב. מדובר בסרט מתח בינוני להחריד שאפילו גרסיה ברנל לא מצליח להרים אותו.

    את הורגת אותי, סוסאנה – אחד הסרטים שאני מחכה לראות וזאת בזכות הבמאי רוברטו סניידר שסרטו הקודם הצליח להתברג לפני כמעט עשור בתשעייה הסופית בפרס לסרט הזר באוסקר, אבל היה מדובר במלודרמה היסטורית ולא קומדיה…

    אתה יודע מה קורה עם סרטו החדש של אמט אסקלנטה שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל הונציה האחרון (אחרי זכייה דומה בקאן ב2013)? הוא לא הספיק לצאת בזמן או שזכה להתעלמות מוחלטת?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s