שלושה דורות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Three Generations)

לא ממש ברור לי מה קרה עם הסרט הזה. את הטריילר שלו ראיתי כבר לפני יותר משנה וחצי, ומשהו שם הדליק אותי. ואז הגיעו הביקורות מחו"ל, ונכביתי. וכשהתקרב תאריך ההפצה בארץ, חשבתי ללכת בכל זאת, אבל אז נדחה התאריך שוב ושוב (בישראל ובחו"ל) עד שנעלם לגמרי, וכמעט שכחתי מהסרט הזה. עכשיו, יותר משנה וחצי אחרי, הסרט חוזר לתודעה ויוצא להקרנות מסחריות בעולם בכל זאת (עם שם חדש. במקור-במקור קראו לו About Ray). כל זה לא ממש גורם לי לחשוב שמדובר באיזושהי פנינה אבודה.

לכן הופתעתי מאוד. לטובה. זה לא שהסרט הזה הוא תגלית מסעירה, ואף רחוק מכך, אבל יש בסרט הזה כל כך הרבה לב ואנושיות חמה עד שהוא מוטט את חומות ההתנגדות שלי בתוך דקות.

המהלך הנראטיבי שהסרט הזה הוא מהלך קטן מאוד: יש נערה. היא בת 16. היא מרגישה שהיא בעצם בן, וזהו מצב שנמשך לאורך שנים. היא מבקשת לעבור ניתוח לשינוי מין. עקב היותה קטינה היא נדרשת לקבל את חתימתם של ההורים. האמא מוכנה לחתום, אבל האב, שחי בנפרד, ולא הראה נוכחות בחיי המשפחה זה כעשור, לא מתלהב. זהו. מצב נתון.

לא קורה הרבה בתוך המסגרת של המצב הנתון, אבל יש הרבה חום, הבנה, אנושיות, ובעיקר, גישה נטורליסטית ופשוטה לקולנוע. נעמי ווטס פשוט מצוינת כאן. ללא שום ניצוצות של כוכבות, ללא גינוני כבוד, ווטס היא פשוט אשה כמו כל אחת, כמו השכנה שלי, כמו זו שאני פוגש בסופרמרקט על יד הבית. אדם פשוט, לא מושלם, מאוד לא מושלם, שמנסה לעבור את החיים יום אחרי יום ולהיות שלמה עם עצמה תוך כדי. סוזן סרנדון בתפקיד הסבתא, ולינדה אמונד כבת זוגתה תורמות גם הן הרבה הומור והבנה, ואל פאנינג, בתפקיד הבחורה שנמצאת בתהליך מעבר – גם היא פשוטה ונטורליסטית. הסרט הזה בעצם מתבסס על האינטראקציה היומיומית בין כל הדמויות האלו, הדיאלוגים הנהדרים, המשחק המצוין של כולם, והעריכה הטובה שמעניקה קצב טוב לסרט הזה.

לכאורה זה סרט דידקטי על טרנסג'נדרים, ועל המצב שלהם בחברה. למעשה, העובדה שהוא מרגיש לי כל כך קרוב לאדמה מבטלת את המימד ההצהרתי שלו (בואו תראו סרט על התופעה הזו של בחורות שמרגישות שהן בחורים, או ההיפך. ברוב דקותיו של הסרט זה לא ככה) והסרט הזה הוא סיפור אחד פשוט של מישהו/י אחד/ת כזה פרטי. זה אף פעם לא סיפור פשוט, אבל הסרט הזה מנסה כן להיות פשוט, ובכך הוא קנה אותי. כי באיזשהו שלב, בעיקר לקראת הסוף, משהו שם בכל זאת תפס אותי רגשית. כי רוב הסרט הוא תיאור שגרה, ואז, כשקורה משהו לא שגרתי, זה הולך ישר ללב.

אז יכול להיות שהיומן המצולם של הגיבורה הצעירה מיותר לסרט, ויכול גם להיות שמהלך דרמטי אחד או יותר קצת מיותר בחלק השני, אבל הסרט המקסים הזה עבד עלי בכל זאת. יש בו איזושהי כנות שקנתה אותי. למרות הנושא החשוב שלו, זה לא סרט חשוב. למעשה, זה סרט קטן למדי. קטן וחביב, עם לב חם. וזה לא מעט.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s