דוקאביב 2017: הפטריוט

זה סרט שלא נעים להסתכל עליו. סרט על אדם שמאוד נהנה לעשות מתיחות מרושעות במיוחד. כאלו שבהן הוא מתקשר לאנשים כאלו ואחרים ואומר להם: מדברים מבית החולים. הבן שלכם נפצע בתאונה. סתאאאם! חחחח.

התירוץ של אותו אדם הוא: מגיע להם. הם אנטישמים שמדברים בגלוי נגד היהודים. אז אני, העם היהודי, נמאס לי לשבת ולספוג. אני, העם היהודי, מחזיר חזרה. אבל כמו שלא נעים להסתכל על האנטישמיות חסרת הבושה של הקומיקאי הצרפתי והשנוי במחלוקת דיידונה, כמו שממש לא נעים להסתכל על השיר המלגלג "שואהננס" (שואה+אננס), כך גם ממש לא נעים לראות את גיבור הסרט מותח את ההורים של החברים של דיידונה, או את ההורים של חבר פרלמנט בלגי אנטישמי.

מה גם שבגישה מוטעית לטעמי, דניאל סיון הבמאי כמעט לא משתמש בסינקים בסרט הזה. יש מעט מאוד רגעים כאן שגיבור הסרט מדבר בפנים גלויות, בסינק שלם. רוב הסרט הוא קטעי סקייפ כאלו, באיכות לא טובה במיוחד, בהם התמונה קופאת לרגעים, והשפתיים לא מתאימות לנאמר, מה גם שהוא מדבר המון, מציף את האוזן במלל שהופך לגיבוב מילים שלא תמיד מתגבש למשהו קוהרנטי. בהחלטה הזו, של שלילת הסינק מהצופה, מונע גם סיוון ממני להתחבר עם הדמות הראשית, לנסות להבין אותה. אני לא יודע אם זו החלטה מכוונת של סיוון, או אילוץ קולנועי, כי אלו החומרים שהיו זמינים – אבל כך או כך, כבר היה עדיף ראיון עם צללית, או אפילו עם שחקן שידקלם טקסט שנאמר בראיון מוקדם עם הגיבור (זה עבד ב"ואלס עם באשיר", למשל). כמו שזה, הסרט מלא בהסברים שהנה, העם היהודי מחזיר להם, לאנטישמים האלו, כגמולם. אני צריך לראות אותו אומר את זה, לנסות לקלוט את תנועות הגוף שלו, לנסות להבין אם הוא באמת חושב שזה ישנה משהו, באמת יגרום להם לשקול מחדש את צעדיהם, או שזהו רק סיפוק רגעי, גיחוך של קונדסון אינפנטילי שכזה, גם אם זה לא באמת מזיז למישהו. להיפך, זה אפילו די דוחה, ההומור החולני הזה.

אבל בגלל שהדברים כמעט לא מובאים בשם אומרם, מה שנשאר הוא אוסף מעשים אנטישמים של דמויות מפורסמות בצרפת, ואוסף מתיחות מרושעות בתגובה. לא זה מצחיק, וגם לא זה. והסרט, באופן מוצהר, לוקח את הצד של ההאקר הציוני (לסרט קוראים "הפטריוט", כן?!), אבל אין אפילו רגע של מחשבה, של פקפוק. הרי אחת המתיחות גורמת, בצורה עקיפה אמנם, למוות של בן-אדם. אז מה? אנטישמי. פחות אחד. פחחח.

סרט לא נעים לצפיה. לא מצחיק. לא מנסה להיכנס מתחת לעור של הדמות הראשית. אז מה שנשאר הוא הומור דוחה (של שני הצדדים). משחקים מרושעים של שני צדדים ששונאים אחד את השני, ומגלגלים את מעגל השנאה סיבוב נוסף קדימה.

הקרנות נוספות במסגרת הפסטיבל: מחר, 15/05, וביום שישי, 19/05.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s