דוקאביב 2017: Gimme Danger

ואולי לא הייתי צריך לראות את הסרט הזה. כי כן, גם אני, כמו אמא שלי, מגיב למוסיקה הזאת כ"מה זה הרעש הזה…"

ומצד שני, יש בסרט הזה בכל זאת משהו.

אני מכיר שיר אחד של איגי פופ. שיר אחד בלבד. וגם ראיתי בעבר צילומים שלו קופץ ומשתולל על הבמה בצורה חייתית ויוצאת דופן, ייחודית רק לו (תמיד ללא חולצה). וגם שמעתי פעם, בחטף, שהוא עבד עם דיויד בואי. וזהו. זה כל מה שידעתי על איגי פופ. אז ב-Gimme Danger קיבלתי מנה מרוכזת של איגי פופ ישר לפרצוף. קירות אגרסיבים, מאוד אגרסיבים, של גיטרות, השתוללות אינסופית על במות, הרבה סמים מכל מיני סוגים, והרבה צרחות. ובאמצע, איגי פופ (היום כבר בן 70), וחברי הלהקה שלו (גם הם מבוגרים) מדברים בנוסטלגיה ובפכחון על תולדות הלהקה שאני לא מכיר, ושגם עכשיו, בעודי מתוודע אליה במהלך הסרט, גם עכשיו אני לא מתחבר ל"רעש הזה".

אבל יש כאן בכל זאת משהו שמעניין אותי. ג'ים ג'רמוש. זה הבמאי שכנראה יוצר את הקונטקסט שמושך אותי פנימה. והסרט הזה אולי מלמד אותי יותר על ג'רמוש (במאי שראיתי את רוב סרטיו, וסרטו האחרון והיפה עדיין מוקרן בישראל) מאשר על הלהקה הזו שלא שמעתי עליה. כי ג'רמוש תמיד היה האיש שבצד. האיש שיש לו מגע יד ייחודי, שפה ייחודית, זה שהממסד, האולפנים, אף פעם לא מבינים אותו. הוא תמיד יוצר באופן עצמאי, אומר דברים בדרך שרק הוא יכול להגיד, ומצליח בעצמו ליצור לעצמו מעריצים, אנשים שמבינים אותו, שאוהבים את הסגנון שלו, שמתחברים אליו (אני ביניהם).

ונדמה שכמו איגי פופ, גם ג'רמוש הוא מהפכן בנשמה. אמנם בעדינות ולא ברעש, אבל גם באנושיות, בהומור ייחודי – ממש כמו איגי פופ. כי אם חשבתי/ חשבנו שתנועת ילדי הפרחים של שנות ה-60 היתה המהפכה, בא Gimme Danger ונותן לנו פרספקטיבה קצת שונה. כי הסרט הזה הוא המהפכן האמיתי. באיזשהו שלב אומר איגי פופ על שנות ה-60 שהיו רגעים שבהם הממסד הבין לאן הרוח נושבת, ובמקום להתנגד לה, הלך עם הזרם. תמך בו. מימן אותו. ובכך מנע ממנו להיות מהפכן באמת. קרע את תווית המהפכנות מהתנועה העצומה הזו, ובכך גם שינה את מטרות המהפכה, היטה אותה לצרכיו של הממסד, עיקר אותה מעצם קיומה.

שלא כמו איגי פופ. ולא כמו ג'רמוש. כי פופ (וג'רמוש) תמיד יצרו באופן עצמאי. ושמרו על אורח חיים שנאמן לרוח המהפכנית שלהם. פופ אומר על עצמו שהוא קומוניסט אמיתי. חי עם חברי הלהקה שלו ומתחלק איתם בהכל. ואפילו עכשיו, במאה ה-21, כשהציעו לו כסף עברו הופעה, הוא דרש סכום גדול יותר לא עבור תאוות בצע, אלא כדי שיוכל להתחלק עם חברי הלהקה שלו שווה בשווה, ממש כמו שהם עשו בשנות ה-60.

וג'רמוש משתמש כאן בטריקים שונים ומשונים של קולנוע (אנימציה, עריכה מרשימה של תמונות ארכיון כדי להמחיש את הדברים שאיגי פופ אומר), אבל הוא לעולם נשאר נאמן לרוח האוטנתית של פופ ושלו, נאמן לתפיסה האנטי ממסדית שלו, שמאפשרת לו לעשות את הדבר שלו, ורק את שלו בלבד, ועדיין להיות נאהב ומובן על ידי קהל רחב בארה"ב וברחבי העולם.

אז כן, רעש, הרבה רעש של גיטרות וצרחות. לא סביר שאני אתחיל להקשיב לאיגי והסטוג'ס עכשיו. אבל כן יש כאן חלון מעניין לבמאי שאני אוהב, איש שתמיד נשאר בשוליים, מה שלא מפריע לו להיות נהיר, קומונקטיבי, ומהפכן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “דוקאביב 2017: Gimme Danger

  1. אתה יודע, זה משעשע. היו לי איתך המון אי הסכמות במהלך הפסטיבל הזה, בעיקר בסרטים שאתה לא חיבבת ואני כן.

    והנה מגיע הסרט הזה, הסרט שהכי חיכיתי לו בפסטיבל, הסרט על אחת הלהקות האהובות עלי, שאפילו הייתי בהופעה שלה וזו היתה בעיני ההופעה הכי טובה שראיתי מימי (וראיתי הרבה. מאוד), סרט שנעשה ע"י גרופי מוצהר של הלהקה, ועדיין, יצאתי מאוכזב מאוד. ולא לגמרי ברור למה. כל החומרים הטובים היו שם. איגי פופ הוא מרואיין מעולה, מעניין ומצחיק. ג'ים ג'רמוש הוא במאי שאני מאוד אוהב את הסרטים שלו. על המוזיקה אין בכלל מה לדבר. ועדיין.

    הסרט היה קצת ארוך מדי, עם יותר מדי אנקדוטות מיותרות או חסרות קונטקסט שלא תרמו שום דבר. יותר מדי פרטים ומהלכים, ופחות מדי קונטקסט במבט על.

    והכי מצחיק? שאפשר להגיד אותו דבר על הסרט על אואזיס, להקה שאני אוהב אבל לא ברמה של הסטוג'ס, אבל שהסרט על אודותיהם היה אחד המרתקים והסוחפים שראיתי בפסטיבל.

  2. כמוך, גם אני ראיתי את מרבית סרטיו של ג'רמוש ואף במעומעם זכורה לי הופעתו של איגי פופ ב"קפה וסיגריות".
    הייתי נטולת ציפיות לחלוטין מעצם חוסר היכרותי עם המוסיקה של איגי והסטוג'ס, ובסוף הסרט הודיתי על כל רגע שהקדשתי לו. צילומי הארכיון בשילוב עם האנימציות והמוסיקה יצרו מרקם שקשה היה להינתק ממנו.
    אחד מסרטי הדוקו-מוסיקה הטובים שראיתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s