כיוונון ציפיות
ניר ברגמן. "כנפיים שבורות". "בטיפול". "יונה". "הדקדוק הפנימי". ניר ברגמן. מהבמאים הטובים שיש בישראל. ועכשיו, "להציל את נטע". אבל צריך לדעת: ההבדל בין הסרט החדש לבין הסרטים הקודמים הוא כמו ההבדל בין רומן לבין סיפור קצר. זה לא פחות טוב, זה רק פחות מקיף. קטן יותר. עדין יותר. לא סוחף בנהרות של דמעות. אבל כן מרגש, וכן מציג את את אותה יכולת אמנותית מוכחת שאנחנו מכירים ואוהבים. גם "להציל את נטע" הוא תצוגת בימוי יפהפיה של במאי מוכשר.
כי גם כאן – ברגמן מקשיב להלמות הלב האנושית. זאת שהולכת קדימה בשגרה, ומשהו פוגע בדרך. משהו מפריע למהלך החיים הרגיל. והמשהו הזה מכריח אותי לעצור ולהקשיב. ואולי ללמוד משהו חדש על עצמי, ולשנות משהו.
אולי אני אבין שאני כל כך סגור בבועה של עצמי שלא שמתי לב בכלל לאחרים. לצרכים של אלו שקרובים אלי, ואני אוהב אותם, אבל אולי מסתבר שאני אוהב את עצמי קצת יותר מדי.
מתוך "להציל את נטע". צילום: איתן ריקליס
איתן 