המעגל: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Circle)

איזה פספוס מצער. תאונת דרכים קולנועית לא נעימה.

בבסיס של "המעגל" יש אמירה חריפה על ההתמכרות שלנו לחשיפה טוטאלית של החיים הפרטיים שלנו באינטרנט, על הויתור שאנחנו עושים כאילו מרצון על המקום הפרטי והסודי שלנו, על הדרך שבה אנשים עשירים ובעלי כוח פוליטי רב משכנעים אותנו שזה בעצם לטובתנו, כשלמעשה הם העיקריים שמרוויחים מזה (כסף, הרבה כסף, אבל גם יכולת לשמר את הכוח שלהם ע"י היכולת שלהם לשלוט בעולם, כי הם יודעים עכשיו הכל על כולם), ובעיקר, "המעגל" בעצם אומר שכל הויתור הזה על הפרטיות הוא תהליך בלתי הפיך, ושהאבירים המנסים עדיין להגן על חופש הפרט בעצם כבר הפסידו את הקרב.

נשמע סרט מסקרן ומרתק. "המעגל" הוא שום דבר מאלו. הסרט הזה כושל ברמה הכי בסיסית של דרמה. כי הדמות הזו שבמרכז הסרט (שאמה ווטסון עושה ככל יכולתה לגלם כבחורה צעירה ופשוטה הנכבשת בקסם הטכנולוגי רב העוצמה הזה, אבל אין לה עם מה לעבוד), ובכלל התסריט כולו הוא רזה כל כך עד אנורקסי ממש. אין כאן שום פיתוח מינימלי של מערכות יחסים, או של תהליכים דרמטים הגיוניים שיקחו אותי (את הצופה) ביד, ויעבירו אותי שלב שלב באיבוד החושים הזה שמאפשר לי לוותר על פרטיות בסיסית כל כך.

וכך, למשל, בתחילת הסרט, חברה טובה מסדרת לדמות הראשית ראיון ב"מעגל". מי זאת החברה הזו? מה טבעה של מערכת היחסים איתה? ולמה הדרמה (אמורה להיות) כל כך גדולה בחלק המסיים של הסרט, כשמשהו דרמטי מאוד קורה לאותה חברה? אין כלום בסרט שיפרט קצת על החברה הזו. ויש את ההורים. הורים. אמא, אבא. מסתבר גם שהאבא מוגבל. אז מערכת יחסים בין אבא-אמא לבין בת ברורה למדי. לא צריך לפרט. בשביל מה לפרט? לא ממש משנה מערכת היחסים בין הבת הספיציפית הזו לבין ההורים הספיציפים האלו. בשביל מה צריך לעשות דרמה מכל דבר? ואח"כ הבחורה לאט לאט (או בעצם מהר מהר) נכבשת בקסם ובכוח של מקום העבודה החדש, אבל אין לי רקע על הגיבורה שלנו, ואנחנו לא ממש יודעים עד כמה החיים שלה שונים בחוץ, אז גם ההקסמות הזו, שהופכת להסחפות טוטאלית אחרי הערכים המאוד מפוקפקים של החברה הזו – גם זה לא עובד דרמטית כי אין לי נקודת השוואה. ויש גם קול המוסר, בדמות ההוגה ויוצר ומקים ה"מעגל" הזה שמבכה על כך שכוונותיו המקוריות עוותו. הוא נמצא שם כדי לנסות להעיר את הגיבורה, אבל גם דמותו והסיפור שלו סובל מחוסר פיתוח כרוני, ואין לו שום אימפקט על הגיבורה ועל הסרט בכלל.

ואלו רק הדברים שהכי הפריעו לי. הרמה הטכנית מניחה את הדעת, אבל הסרט רץ מהר מאוד, מהר מדי, מרפרף על רגעים דרמטיים משמעותיים, וכושל במשימה לקשר אותי רגשית עם הדמויות שעל המסך, כדי שאוכל להבין את ההשפעה הכל כך הרסנית שיש לטכנולוגיה המתקדמת של עולמנו על נפשנו, ועל החיים היומיומיים שאנחנו חיים. "המעגל" הוא סרט שבבסיס היה לו משהו משמעותי להגיד, אבל הוא כושל בכל צומת דרמטית, והאמירה שלו מתמסמסת מהר מאוד, ולא משאירה שום חותם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

נ.ב.1 – ג'יימס פונסולט, הבמאי של "המעגל", עשה בעבר כמה סרטים שזכו להערכה. ראיתי אחד מהם, סרט יפה ומרגש שנקרא "העכשיו הנפלא" (The Spectacular Now). אחרי הסרט ההוא (עם מיילס טלר המצוין ושיילין וודלי הנהדרת) קיבל פונסולט אפשרות להוכיח את עצמו במגרש ההוליוודי, אבל כמו לרבים וטובים אחרים, הוליווד סירסה את היוצר מיכולותיו, והסרט הוא לא רק סרט לא טוב, הוא גם כשלון כלכלי מהדהד.

נ.ב.2 – טום הנקס נמצא כאן בסרט. התפקיד שלו קטן יחסית, והקריירה שלו לא תפגע משמעותית בגלל הכשלון הזה. ועל כל מקרה, הנקס משתדל להקרין סמכותיות ותאווה לכוח, וברוב דקותיו המועטות על המסך, הוא לא רע בכלל. אבל לסרט הזה אין כמעט תסריט, יש טריטמנט חסר פיתוח, אז גם הנקס הגדול לא יכול להושיע.

נ.ב.3 – דייב אגרס, שעל בסיס הספר שלו מבוסס הסרט הזה, כתב גם את "הולוגרמה למלך", שגם הוא עובד לסרט (גם הוא עם טום הנקס), שגם הוא אמור להיות מופץ בישראל מתישהו. גם הסרט הזה בינוני ביותר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s