פרסי אופיר 2017: ההתחלה

(עדכון, 01:24, 06.06: יש תיקון קטן בסוף)

אתר האקדמיה הישראלית לקולנוע התעדכן היום עם רשימת הסרטים הישראלים שמתחילים בשבוע הבא את המירוץ לפרס האופיר לשנת 2017. אני בחופשה באוסטרליה, ואני אחמיץ את התחלת המירוץ. אני אנסה להשלים אח"כ. אבל בכל זאת, אני מתעניין כבר עכשיו.

אז המהפכה נדחתה. 31 סרטים עומדים בפינה לשיפוטכם. רק 4 וחצי סרטים הופצו עד עכשיו לקהל הרחב. עוד אחד אמור להיות מופץ ממש בקרוב:

"בין העולמות" של מיה חטאב, סרט שבא אמנם מכוונות טובות, אבל כסרט הוא לא מספיק טוב.

"החטאים", סרטו היפה והמצליח של אבי נשר.

"לא פה לא שם", הסרט המרשים והמצליח (אבל הלא מספיק טוב לטעמי) של מייסלון חמוד.

ו"סיפור אהבה ארצישראלי", הסרט היפה של דן וולמן, שנמצא ממש בימים אלו בקולנוע.

בחודש שעבר אפשר היה למצוא בהקרנות ספורדיות בסינמטקים את הסרט המוזר, המרתק, המיוחד, יוצא הדופן, המסתורי, והחידתי של עידן חגואל, "אינרציה". אני אהבתי את הסרט, אבל אני לגמרי מבין את האנשים שיוצאים מההקרנה ואומרים: מה זה היה, הדבר הזה?

לקראת סוף החודש יצא להקרנות מסחריות ברעש גדול הסרט המסחרי של הקיץ, "כמעט מפורסמת", סרט נוער עם נועה קירל (כוכבת ילדים ונוער, כך אני שומע).

אז אלו 6 סרטים מתוך 31. חוץ מזה, ראיתי כבר את "מדינת הגמדים" של יניב ברמן, ולא אהבתי. "היער שהיה" הוקרן בפסטיבל ירושלים (פספסתי, אבל התגובות אליו היו לא טובות). גם "הדרך לאן" של מיכל בת אדם כבר הוקרן בפסטיבל חיפה, וגם שם לא נרשמה התלהבות יוצאת דופן (עליו דילגתי מראש. אני לא מחובביה של הגברת בת אדם).

צריך גם להסתכל ולראות את מי שהחליט לוותר מראש על המירוץ:

"נורמן" היפה של יוסף סידר. הסרט דובר אנגלית ברובו, ולכן הוא לא יוכל להתמודד על פרסי האוסקר בשפה זרה, אז הוא מראש לא ניגש לתחרות על האופיר של האקדמיה הישראלית, כי הרי הפרס הוא לא על מצוינות, אלא הסיכוי הקלוש מאוד מאוד להתחבב על חברי ועדת האקדמיה האמריקאית (עוד קלקול שצריך לתקן בתקנון. אולי, פעם).

"מסע הטבעת", סרט שכבר הופץ, אבל היה כל כך לא טוב, וגם לא זכה להצלחה, אז למה לקלקל לחברי האקדמיה שעה וחצי מחייהם?

וסרט נוסף שחסר לי ברשימה, והוא דווקא סרט שמסקרן אותי מאוד, הוא בכורת הבימוי של המלהקת בד"כ, לימור שמילה. "מונטנה", שאמור להיות סרט רומן לסבי בעכו, מסקרן אותי במיוחד, כי נדמה לי ששמילה מכניסה בו את הלב והנשמה שלה כמו שרק מי שעושה סרט ראשון יכולה. עד כמה שאני יודע הסרט גמור, ואולי שמילה מכוונת לפסטיבלים קודם, הפצה, ואולי פרסים בשנה הבאה (כמו ש…אהמ, צריך להיות).

אז מיהם הסרטים שאמורים להיות המובילים במירוץ השנה?

כאמור, ראיתי 6 מתוך ה-31. לאבי נשר יש סיפור ארוך של יחסי שנאה עם חברי האקדמיה (בעצם, זה הפוך: לחברי האקדמיה יש יחסים לא סימפטיים כלפיו לאורך הרבה שנים). יכול להיות שיהיו כמה מועמדויות ל"חטאים", אבל לא נראה לי שיהיו פרסים. "לא פה לא שם" זכה לתהודה רבה בארץ וגם בחו"ל. אם חברי האקדמיה מסתכלים על האוסקר, זה יכול להיות שיקול לא קטן. נראה לי שהסרט הזה יקבל הרבה מועמדויות. ואולי יהיו גם כמה מועמדויות ל"סיפור אהבה ארצישראלי", אם כי אני לא רואה אותו מתמודד רציני על הפרס. אז מי בכל זאת?

נראה לי שהשנה זה יהיה קרב ענקים בין שבי גביזון לבין שמואל מעוז. "געגוע" הוא הסרט שהכי מסקרן אותי השנה, ושבי גביזון הוא במאי שנעלם לי להרבה יותר מדי זמן. ולמרות שהיו לי לא מעט הסתייגויות מ"לבנון", היה משהו מאוד יוצא דופן בסרט ההוא שהכניס את הצופים בו להרגשה קלסטרופובית שמלווה באימה אמיתית (גם אם התסריט היה בעייתי בעיניי), וגיורא ביח חוזר גם כאן לצלם, ממש כמו שהוא צילם את "לבנון" (וגם את "מי מפחד מהזאב הרע", למשל), כך שרק נשאר לגלות מה קורה עם שני הסרטים האלו. כרגע, בעיניי, אלו הם שני הסרטים המובילים במירוץ.

ויש גם את אלו שמחכים לעקיצה מאחור. האף שלי (שלא מעט פעמים טועה, אבל לפעמים גם לא) אומר שזה יכול להגיע מהכיוון של "אל תשכחי אותי" (לשעבר "נילס") של רם נהרי. איכשהו נדמה לי שיש בסרט הזה הרבה רגש, ואם הסרט הזה יהיה עשוי מספיק טוב, הוא עוד עשוי להפתיע. ויש גם את "דרייבר" (לשעבר "לפני הזכרון") של יהונתן אינדורסקי. לבמאי הזה, שמגיע מהצד הדתי של המפה, כבר יש קבלות, בדמות סדרת הטלויזיה הנהדרת והמצליחה "שטיסל". גם כאן מדובר בסרט שיכול להגיע מאחור ולהפתיע את כולם.

עוד מסקרנים ברשימה:

"אווה" – חיים טבקמן. לשעבר "צירלסון יוצא לפנסיה". הסרט הזה כבר הוקרן בפסטיבלים בחו"ל, ואף יצא להפצה מסחרית בכמה מדינות. התגובות ששמעתי לא טובות, אבל מסקרן לדעת למה המפיקים התעקשו על התסריט הזה, אחרי כל התלאות שהסרט הזה עבר.

"אויר קדוש" – שאדי סרור. נכון לעכשיו, הסרט הישראלי היחיד של 2017 שעושה סיבוב פסטיבלים בינלאומי. נראה כמו קומדיה חביבה ולא מזיקה, אבל גם כמו תוספת מסקרנת לגל הערבי-ישראלי החדש.

"הבן דוד" – צחי גראד. אנחנו מאוד אוהבים את גראד כשחקן. אנחנו פחות מכירים אותו כבמאי. "הבן דוד" הוא בסך הכל סרטו השלישי מאחורי המצלמה. על פניו זה נשמע כמו עוד סרט ישראלי שנשכח אי שם בשנות ה-80, אבל מי שראה את "תנועה מגונה", סרטו הקודם מלפני עשור, יכול לצפות למשהו פחות צפוי ויותר חד.

"המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה" – גלעד אמיליו שנקר. סרט שנמצא כבר כמה שנים בחדר העריכה. איכשהו נדמה לי שיש כאן משהו מסקרן, אני רק לא יודע לשים את האצבע שלי על מה בדיוק.

"זוג יונים" – דובר קוסשוילי. סוף סוף הסרט הזה יוצא מחדר העריכה. הסרט שיענה סופית על השאלה האם הקוסשוילי התחרפן טוטאלית אחרי "רווקה פלוס", או שמשהו שם בכל זאת עובד (ממה שאני שמעתי, דווקא התשובה הראשונה היא הנכונה, אבל אשמח להתבדות).

"מכתוב" – עודד רז. כשהסרט הזה יצא, אף אחד לא יכתוב על עודד רז. יכתבו על חנן סביון וגיא עמיר. הם התסריטאים והם השחקנים הראשיים. הם מוכרים מ"עספור" ומ"פצועים בראש". עכשיו בסרט קולנוע ראשון שנראה, על פניו, כמו קומדיית פשע מסחרית אמנם, קומונקטיבית מאוד, אבל גם כזאת שאמורה להיות אהובה על ביקורת ועל קהל.

"מסתור" – ערן ריקליס. הבמאי הזה עושה הרבה סרטים. חלק מהם טובים מאוד. והפעם פרויקט ישראלי-בינלאומי שמתרחש בגרמניה ברובו. גולשיפטה פאראהאני, שחקנית ממוצא אירני (מככבת ב"פטרסון", בין היתר) לא תהיה מועמדת לאופיר, כי היא לא ישראלית (עוד סעיף בתקנון שצריך לשנות), אבל נטע ריסקין אולי כן. ריקליס הוא במאי מיומן, והוא תמיד מסקרן.

"משפחה" – רוני קידר. הפרויקט שאמור להפוך את קידר מנסיכת האינדי הישראלי לבמאית לגיטימית גם בעיניי הממסד והקהל הרחב, וכל זאת מבלי שהיא נוטשת את ההומור המאוד שחור שלה. מ"ג'ו ובל" היו לי הסתייגויות, גם אם הכרתי בכך שהיו בו רגעים מבריקים. "סופעולם" היה סרט מעניין, אבל ארוך מדי. אולי "משפחה" יביא את היוצרת הזו להבשלה.

"פיגומים" – מתן יאיר. הוצג במסגרת השוק בפסטיבל קאן האחרון (לא במסגרות הרשמיות) וזכה לתגובות חמות. לא יודע על הסרט הזה כלום, אבל נדמה לי שיש כאן משהו. (תיקון קטן: אבנר שביט מעיר לי ש"פיגומים" אמנם לא הוקרן במסגרת הרשמית של הפסטיבל, אבל גם לא בשוק, אלא במשהו שנקרא ACID, משהו שהוא באמצע בין 2 אלו).

וזהו. הקרנות האקדמיה מתחילות בעוד שבוע. אני חוזר ארצה עוד שבועיים. אני אנסה להשלים את החסר, ולכתוב על מה שאני יכול (כלומר, על הסרטים שכבר נחשפו. יש כמה כאלו).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרסי אופיר 2017: ההתחלה

  1. גם "הלומים" מסתובב קצת בפסטיבל, הוקרן בשדרות בשנה, אבל לא ראיתי.

    לגבי הסרטים שהוקרנו/יוקרנו בקרוב:
    "זוג יונים" צריך לצאת עוד חודש למסכים (אם להאמין לפוסט שפורסם היום בעמוד "קולנוע ישראלי"). את האמת זה סימן לא כזה לא טוב, כי זה אומר שהסרט לא התקבל "אפילו" לפסטיבל ירושלים (אני בספק שלא ניסו).
    "ואז היא הגיע" של רועי פלורנטין צריך לעלות עוד חודש וחצי.
    "מבצע ביצה" סרט ילדים של אלון גור-אריה (שמוכר לרוב כמנחה של "מועדון הסרט המופרע" בסינמטקים) צריך גם לצאת מתישהו במהלך יולי. יכול להיות משהו כיפי, אבל למה להגיש סרט ילדים לפרסי האקדמיה?
    ————-
    איתן לספרטק: לא שמעתי הרבה על "הלומים". מכאן שיכול רק להפתיע לטובה; "זוג יונים" – אני בספק. בסוף החודש הזה יוצא הסרט היפה של ניר ברגמן מהשנה שעברה, "להציל את נטע". ויונייטד לוחצים חזק מאוד לכיוון המסחרי עם "כמעט מפורסמת". וכשזה ירגע קצת, הפצה של "ואז היא הגיעה" של פלורנטין נשמעת מאוד הגיונית (למרות שסרטו הקודם היה בינוני מאוד, ולא בדיוק הצלחה מסחררת). כך שנראה לי שקוסשוילי יחכה קצת (או הרבה). ולגבי גור-אריה – מסכים. למה באמת. מצד שני, הוא הבמאי של "המוסד הסגור" המשעשע מאוד. אולי בכל זאת יש בזה משהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s