פסטיבל סידני 2017: אנה, אהובתי

(שם הסרט במקור: Ana, Mon Amour)

שם הסרט בצרפתית, אבל הסרט הזה מגיע מרומניה. לפני כמה שנים, קאלין פטר נצר זכה בהרבה מאוד פרסים על סרטו הקודם "בן יחיד" (שבסופו של דבר התברר כסרט מעצבן ומפוספס למדי). "בן יחיד" זכה גם, בין היתר, בפרס הראשון של פסטיבל ברלין. השנה חזר נצר לשם עם סרטו החדש, וזכה באחד הפרסים המשניים. באופן משונה, למרות שגם עם הסרט החדש יש לי בעיות, אני אוהב אותו יותר מהסרט הקודם.

בגדול, "אנה, אהובתי" הוא כרוניקה של מערכת יחסים בין שני צעירים מהפגישה הראשונה ועד לסוף מערכת היחסים. כרוניקה של עליות וירידות, אהבה בוערת, משברים, התגברויות, עד למשבר האחרון שסודק הכל, ולטרגדיה שמגיעה בסופו. או שלא. כי מצד אחד, נצר באמת משקיע את כל כולו בתיאור מערכת היחסים הזו, וזה משאיר איזשהו משקל. סוג של גרסה רומנית של "בלו ולנטיין", אם כי לטעמי, יותר טוב מהסרט האמריקאי ההוא (שהערכתי את המשחק בו, אבל עצבן אותי שיש בו התחלה וסוף, אבל אין לו אמצע. בסרט הרומני יש הרבה אמצע). מצד שני, הבעיה של "אנה, אהובתי" היא שהסרט הוא אולי גרסה רומנית של "בלו ולנטיין", אבל הוא מבוים כמו "לשבור את הגלים". קאלין פטר נצר מנסה בכל כוחו להיות לארס פון טרייר. והוא לא.

הסצינה האחרונה של הסרט (שאני כמובן לא יכול לגלות את תוכנה) שומטת את הקרקע מתחת לדרמה כולה. לארס פון טרייר ידוע בתור אחד שהולך עד הסוף מכל הבחינות (וכשהוא מגיע לשם, הוא לוקח עוד כמה צעדים קדימה). קאלין פטר נצר כאילו הולך עד הסוף גם הוא. אבל רק כאילו. הסוף הזה הוא פחדני למדי. כאילו רוצה להגיד שמערכות יחסים רומנטיות בעולמנו הן בלתי אפשריות, אבל בסוף איכשהו מנסה בכל זאת לברוח מהטוטאליות הזו.

אבל הבעיה לא רק בסוף. ב"בן יחיד" היתה לי בעיה עם הצילום. גם כאן, הצילום רועד, עצבני. לכך מצטרפת גם עריכה קופצנית וחסרת מנוחה (כמו בסרטים של הדני, רק שפון טרייר יודע לעשות את זה טוב יותר מהחקיין הרומני). הדבר מפריע במיוחד ברגעים הדרמטיים ביותר. הרי הדרמה מתרחשת כבר בתסריט הכתוב ובביצוע של השחקנים (שניהם מצוינים, אגב). הצורך ללחוץ בכוח גם בבימוי ובעריכה מבטל את הדרמה, מחליש אותה. מה גם שהתסריט מבולבל ומאוד לא מרוכז. ולא מדובר רק בקפיצות הזמן הלוך ושוב, שמפריעות לרצף הרגשי במקום לעזור (וברגעים מסוימים, קפיצות הזמן האלו כאילו באות להסביר אלמנטים מסוימים לצופה הלא אינטליגנט במקום לתת לו להבין לבד). יש בתסריט של "אנה אהובתי" עומס של נושאים שמפריע לרגש של הצופה להתביית על הסיפור המרכזי של שני האוהבים. כי יש כאן עניין עם דת. ועם פסיכולוגיה. ועם פסיכיאטריה. ועם פילוסופיה. והכל מתערבב כאן בסרט שמנסה להסביר את עצמו יותר מדי, ומאבד את הסיפור המרכזי ואת המטען הרגשי שלו.

אז מי שמשאיר את הסרט הזה בחיים היא בעיקר אחת בשם דיאנה קאבאליוטי, השחקנית הראשית. בניגוד לעצבנות של הצילום ושל העריכה, קאבאליוטי עושה כאן תפקיד שקט, אמיץ, קשה, של אשה מעורערת, שסובלת מהתקפי פאניקה, אבל במהלך הסרט היא לאט לאט מבריאה ולוקחת את החיים שלה בידיים, והכל תחת לחצים כבדים שמערכת היחסים הזו מעבירה אותה. קאבאליוטי מצליחה לגרום לי להיות עם האשה הזו ברגעי השמחה וגם ברגעים הקשים, מצליחה להפוך את הדמות הכתובה על הנייר למישהי אמינה, דמות חיה ונושמת שאי אפשר שלא לחוש אמפטיה כלפיה. היו לא מעט רגעים שחזותה החיצונית של קאבאליוטי הזכירה לי את אמילי ווטסון מהסרט ההוא של פון טרייר, ונדמה לי שכל מיני תנועות שקאבאליוטי עושה עם האף היא שאלה/ גנבה מדברים שווטסון עשתה בסרט ההוא. גם הגבר, שחקן בשם מירצ'אה פוסטלניקו, נותן הופעה טובה, והכימיה בין השניים עובדת טוב, כך שהסיפור ביניהם אמין ומשאיר משקל רגשי למרות הבימוי שמפריע והתסריט העמוס (לצד השחקנים הלא מוכרים, יש כאן גם הופעות אורח טובות כתמיד של אדריאן טיטיאני, שאנחנו מכירים מ"בגרות", למשל, כאן בתפקיד הפסיכולוג, ושל ולאד איבאנוב, לעד ההוא שעשה הפלות ב"4 חודשים, 3 שבועות, ויומיים", כאן בתפקיד כומר).

כמו פון טרייר, גם נצר לא מפחד מסצינות בוטות ומעירום (ויש כאן לא מעט עירום, וסצינת סקס אחת בוטה מאוד, מלווה בעריכה עצבנית במיוחד), וכמו אצל פון טרייר, גם העיסוק במעמד האשה שנוי במחלוקת (להבנתי, כמו בסרטים של פון טרייר, גם כאן הגברים הם אלו שאי אפשר לסמוך עליהם, הם ההרסניים במערכות היחסים בסופו של דבר), אבל בניגוד לפון טרייר, גם אם נדמה שנצר לא מפחד מסצינות קשות ובוטות, יש בסרט הזה משהו שבכל זאת מפחד מטוטאליות, ולכן החוויה שלי מהסרט הזה היא לא שלמה. יש לא מעט דברים להעריך ב"אנה, אהובתי", אבל גם להצטער על הפספוס שבו, על כך שהפוטנציאל לא מומש עד הסוף.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s