פסטיבל סידני 2017: המסיבה

(שם הסרט במקור: The Party)

אז סאלי פוטר חשבה שהיא תיקח הפסקה. שהיא תעשה משהו קליל ולא מחייב. קומדיה.

נו, שוין, שיהיה.

סאלי פוטר היא מסוג היוצרות שחושבות קודם על ה'איך', ואח"כ על ה'מה'. על סגנון הסרט לפני תוכנו. לפעמים זה עובד יותר, לפעמים פחות. אז הסרט החדש שלה בשחור לבן. לא ממש ברור למה (לא שאני מתלונן. זה יפה). אבל חוץ מזה: זאת קומדיה. בכל הכוח קומדיה. לא ממש ברור למה.

כי יש כאן גלריה של דמויות. כמות הפעמים שאחת הדמויות אומרת להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פסטיבל סידני 2017: אוּנה

(שם הסרט במקור: Una)

מאוד רציתי לאהוב את הסרט הזה. הסרט הזה אמור להיות מופץ בישראל בספטמבר, אבל אני די בטוח שההפצה שלו תידחה (הי, שבוע לפני ראש השנה, בואו ותראו סרט על פדופיליה), ואולי הסרט אף יגנז בסופו של דבר. אני מאוד מעריך יוצרים שמעזים להתעסק עם נושא קשה כזה בצורה ישירה כל כך. הביקורות על הסרט הזה עצומות כבר הרבה זמן. רוני מארה היא מהשחקניות הטובות ביותר בעולם היום. ובן מנדלסון גם הוא לא רע. מאוד רציתי לאהוב ולהתרגש מהסרט הזה. אבל לא ממש.

הסרט הזה מבוסס על מחזה. סיפור על בחורה בת 28 שפוגשת שוב את הגבר שקיים איתה יחסי מין כשהיתה בת 13. היא היתה נערה צעירה. היא חשבה שהיא מתאהבת בפעם הראשונה בחייה. וחלק ממערכת היחסים הזו עירב גם מין. ואם היא לא ידעה בדיוק מי ומה קורה, לפחות הגבר הזה, השכן שלה, היה מבוגר מספיק כדי לדעת, כדי לעצור את זה. אבל גם הוא חשב שהוא מאוהב, ונסחף בזה.

אז זה הסיפור. אלו הנתונים. וזהו גם מהלך הסרט: היא נפגשת איתו, ו להמשיך לקרוא

פסטיבל סידני 2017: דם סאמי

(שם הסרט במקור: Sameblod)

"דם סאמי" הוא מצד אחד סרט מאוד מרשים על הגזענות בחברה המערבית, ובייחוד השבדית, ומצד שני, הוא סרט שסובל משכלתנות ומדברים שנאמרים בצורה שקופה מדי. אבל, בסופו של דבר, הסרט הזה שווה צפיה, ויש בו רגעים חזקים מאוד.

כי הסרט מסופר מהצד המדוכא, זה שסובל מהגזענות, מהצד של השבט הסאמי. הגיבורה היא נערה צעירה שנשלחת עם אחותה לפנימיה לחינוך בתרבות השבדית. היא מבינה שזו התרבות שדרכה אפשר להתקדם, כי התרבות שלה לא תביא אותה לשום מקום, והיא מנסה בכל כוחה ללמוד, להבין, להיטמע בחברה השבדית המודרנית, ולא להישאר מאחור בתרבות שלה. הספרות, השירה, התלבושות, היא מתכחשת לכל התרבות שלה עצמה, ונטמעת לחלוטין בתרבות הזרה לה, לא בגלל שהיא שונאת את עצמה, אלא מתוך הבנה שזו הדרך היחידה שבה היא תוכל להתפתח, לגדול, להשיג קריירה, להגשים את עצמה.

ואלו הרגעים החלשים של הסרט, כי הגזענות שהנערה הזו חווה אין לה ממש סיבה, והיא פשוט שם, ללא נסיון להסביר. להמשיך לקרוא