פסטיבל סידני 2017: יום אוסטרליה

(שם הסרט במקור: Australia Day)

מאוד מפתה להתאהב בסרט הזה. אבל לא.

אז אני נמצא בסידני אוסטרליה. נופש ורואה סרטים בפסטיבל הסרטים של סידני אוסטרליה. אולי כדאי שאני אראה גם כמה סרטים אוסטרלים. אז הנה, לפני כמה ימים ראיתי אחד. היה לא משהו. והנה ראיתי עוד אחד. בכורה עולמית של סרט המייצג את האנשים שמארחים אותי בימים האחרונים. והפעם קצת יותר טוב, אבל עדיין, לא מספיק.

כי הרעיון הוא לנסות להראות את האלימות בחיי האוסטרלים של היום. הגזענות, הפשע, ההתעללות בנשים ובילדים. ולכרוך את כל זה ב"יום אוסטרליה", מעין יום חג למדינה הזו, יום של חגיגות אירוניות של מדינה עם בעיות, הרבה בעיות. או קיי, מטרה שאפתנית וראויה. אז בגלל שמדובר במסה מקיפה של חיים של מדינה גדולה, צריך לספר כמה סיפורים. סיפור אחד לא מספיק. אז הסרט הזה אכן מספר שלושה סיפורים במקביל.

וצריך לומר: הרמה הטכנית של הסרט הזה גבוהה מאוד. הצילום בתנועה רצופה מוסיף הרבה אנרגיה לסצינות. העבודה עם מוסיקה מצוינת, כמעט מצליחה להמריץ את הדם. העריכה בין הסיפורים קצבית, שומרת על עניין וכמעט מתח. וכמובן, גם המשחק טוב מאוד (בריאן בראון הותיק נמצא כאן, בין היתר, והוא מפגין בטחון ושקט נפשי מרשים מאוד).

אבל הבעיה היא בתסריט. כי הקונפליקטים כאן מאוד פשוטים וברורים, פשטניים להחריד, וכמעט ללא התפתחויות במהלך הסרט. סיפור אחד נוגע לנערה בת 14. היא הרגה את אבא שלה, כי הוא התעלל בה ובאחותה לאורך שנים. אז עכשיו היא בורחת מהמשטרה. רודפת אחריה שוטרת שמרגישה אשמה על כך שלא פעלה מעבר לנהלים, ולא הצילה אותה ואת אחותה מסבל הרבה יותר מוקדם. וזהו. אין ממש התפתחויות בסיפור הזה.

סיפור אחר נוגע לשתי חבורת נערים אלימים. מישהו מחבורה אחת שכב (בהסכמה) עם אחותו של מישהו מהכנופיה השניה (וגם נתן לה, לבקשתה, מנת סם). האח כועס, מרביץ לבחור. אז אחיו של המוכה בא להחזיר את הכבוד. וזהו. אין ממש התפתחויות בסיפור הזה, רק מכות קשות, ואלימות ברוטלית, שבשלב מסוים די נמאס לראות.

והסיפור השלישי הוא על גבר מבוגר (בריאן בראון) האוסף אל מכוניתו בחורה סינית במנוסה. היא לא מדברת אנגלית כמעט בכלל, אבל הוא מצליח להבין ממי ולמה היא בורחת, והוא בא לעזרתה. כאן כן יש התפתחויות, אבל לא מספיק כדי למלא סרט שלם.

והכי מביך הוא הסוף ההוליוודי מהתחת שמגיע בסוף. משהו עם מוסר השכל של: די, סוף לאלימות. לא נוכל לחיות ביחד אם תמשיכו את מעגל האלימות הזה. אנא, חדלו. הו. מאיפה הביא התסריטאי את הסוף הכל כך לא מציאותי הזה? אם חבורת נערים רק מרביצה אחד לשני במשך סרט שלם, אז נראה לכם שמישהו מהם פתאום יפצח בנאום יונת שלום? ושמישהו בכלל יקשיב לו? ובסוף של הסיפור הראשון, מוצאים את הבחורה, והשוטרת לוקחת אותה תחת חסותה, ו…כלום. סוף לאלימות. סוף לסרט. בסיום הסיפור השלישי, המעניין מכולם (זה עם הנערה הסינית) יש רגע שיא אפקטיבי למדי, אבל במרקם הכללי של הסרט הזה הוא הולך קצת לאיבוד.

בקיצור, סרט עם רמה טכנית גבוהה מאוד, שיש בו קולנוע סוחף למדי, מובס ע"י תסריט לא מפותח, ולרגעים ממש מגוחך.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s