פסטיבל סידני 2017: אלף חבלים

(שם הסרט במקור: One Thousand Ropes)

זה סרט אימה בערך כמו ש"תיקון" הוא סרט אימה. זאת אומרת, לא ממש, אבל גם קצת כן (אבל "תיקון" יותר טוב. בהרבה).

לא סתם "תיקון" עולה בראש שלי בהקשר של הסרט הזה. כי "אלף חבלים" הוא סרט ארט-האוס באבו-אבוה. והוא לא פשוט לפיענוח (אני לא בטוח עד כמה אני הבנתי אותו). אבל יש בו משהו בכל זאת.

למעשה, הסרט הזה הולך כל הזמן על הקו הדק שבין פרטנציה אמנותית ריקה לבין כוונה טהורה להעביר משהו דרך אמנות. קודם כל, צריך לדעת שהסרט הזה איטי מאוד. מ  מ  ש  א י ט י. ויש בו חזרה שוב ושוב למעין מימד אחר, פלאי, שבו חיות רוחות, ואמונות טפלות אחרות.  ויש תוספת חוזרת ונשנית של סאונד של דלת עץ נפתחת, או של עץ בכלל, ומוסיקה מסתורית.

ויש סיפור על איש מבוגר שמיילד נשים, ועוזר להן לפני הלידה במעין מסאג' של הבטן בשיטה הישנה. הוא לא איש נחמד במיוחד, והוא לעולם לא מחייך. בעבר שלו סוד אפל שנחשף במהלך הסרט. כשהבת שלו מופיעה על מפתן דלתו, בהריון ואחרי שספגה מכות קשות מבן זוגה, האב המבוגר לוקח אותה תחת חסותו.

נשמע כמו סיפור מרגש ונעים. הסרט הזה הוא הכל חוץ מזה. כי בפינת החדר התנחלה רוח של אשה שלא רוצה לחזור לקבר. היא מתכננת להיכנס לרחם של אחת הנשים שבהן מטפל האיש, לחיות מחדש. האיש אוסר עליה, אבל גם לא מגרש אותה. ואז, היא רואה את הבת כרחם פוטנציאלי. ויש כאן כמה סצינות אימה מאוד אפקטיביות.

אבל יש גם כמה סיפורים שמקיפים את הסיפור המרכזי. על מכריו של הגיבור מהעבר. על מאפיה-קונדיטוריה כמקום מפגש. על הפער בין הדור הסמואי המבוגר לזה הצעיר והמודרני (רוב הסרט דובר סמואית, אבל מהסרט הזה למדתי, למשל, שכשהאבא מבקש משהו מהבן בסמואית, הבן עונה באנגלית). והסרט הזה מתעקש להישאר בצד המסתורי, הלא ברור. כאילו עושה דווקא. למשל: יש סצינה בהתחלת הסרט שבה הגיבור דופק בדלת של מישהו. הבן פותח: אבא בבית?-לא-כשהוא יחזור תשאל אותו אם הוא כלב. שלום. זהו. זה אמור להצחיק אותי?

אחרי כחצי שעה בערך, יש המשך לסצינה הזו. הגיבור חוזר לאותה דלת, מדבר עם הגבר שנעדר בפעם הקודמת, ומזהיר אותו שלא ינבח על עוברים ושבים, או שהוא ירביץ לו. וזהו. לא רואים את הדמות הזו שוב במהלך הסרט. למה? ככה. ולמה לסרט קוראים "אלף חבלים"? לא ראיתי אפילו חבל אחד במהלך הסרט. ככה.

וכך הסרט מתעקש לדבר על וודו למינהו (יש טקס אחרי לידה, שבו קוברים את השליה מתחת לעץ בחוץ. זה חוזר כמה פעמים בסרט), ועל הקשר שלו לחיים הרגילים. ומה קרה עם הגבר שהכה את הבת? לא ברור. עדיף לטפל ברוח (ועושים את זה, בסצינה מרשימה מאוד), אבל לא בחיים. סרט שמתעקש להישאר לא ברור עד הסוף, בקצב איטי ונסחב, והוא גם מסקרן ומרתק, ומאוד יפה לעין, ולרגעים מבהיל ממש, אבל גם מעצבן ומרגיז בפרטנציה שלו לעשות משהו "אמנותי" חסר פשר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s