פסטיבל סידני 2017: נהר רוח

(שם הסרט במקור: Wind River)

טיילור שרידן הוא השם החם בעולם הקולנוע עכשיו. הוא כתב את "סיקאריו", שהרבה מבקרים אוהבים (ואני לא מבין למה. הבימוי שם היה נהדר, אבל אני לא הבנתי למה היה צריך את התחבולה של התסריט), ואת "באש ובמים" שלא ראיתי, אבל מבקרים מאוד אוהבים. עכשיו שרידן מביא סרט שהוא לא רק כתב, אלא גם ביים לראשונה.

אז גם אני מודה ששרידן הוא במאי מעניין שעושה כאן עבודה משובחת למדי. הבעיה שלי עם הסרט הזה היא, שוב, בכתיבה. כי אם זה מנסה להיות סרט שמבקש להכיר את האוכלוסיה האינדיאנית של וויאומינג, בלי להתכוון, הסרט הזה עושה את זה בהתנשאות.

הבעיה שלי עם הסרט הזה (כמו עם "סיקאריו") היא הדמות הנשית. אליזבת אולסן עושה כל מה שהיא יכולה כדי לחמוק מאיפיון הדמות הפגום, ויש לה אפילו סצינה מרגשת אחת לקראת הסוף שמוכיחה איזו שחקנית מעולה היא, אבל אי אפשר לנצח כאן את התסריט המכעיס. כי אולסן כאן היא בלשית FBI שהגיעה מהעיר הגדולה אל הכפר הקטן של האינדיאנים, והיא לא ממש מסתדרת עם המנהגים, ועם מזג האויר. איזה מזל שאולסן עשתה עבודת תחקיר מספיק טובה כדי להבין מה זה חוקרת FBI, אחרת היא גם היתה מגיעה עם עקבים וחצאית מיני. שלא לדבר על זה שבגלל שהיא אשה, יש גם פקפוק במקצועיות שלה (כשמגיעים למשרדו של הפתולוג, ההנחה הבסיסית היא שזו הפעם הראשונה שבה היא רואה נתיחת גופה. כי היא אשה).

חלק גדול מהסרט כאן מתאר איך בלשית מהעיר הגדולה מקבלת שיעורים מהתושב המקומי איך לדבר, ואיך לצוד פושעים (וחיות), ואיך להתנהג עם האנשים. ובסופו של דבר, המסקנה של הסרט היא, כפי שאומר האיש הרע בסוף: מה אתה רוצה? אין מה לעשות כאן. יש פה רק שלג ושקט. אז עושים קצת פשעים. איזו מסקנה מתנשאת. הרי יש גם אנשים טובים והגונים בשקט ובשלג הבלתי נגמר הזה.

אז יש גם כמה קרבות יריות, שעשויים טוב, עם בניית מתח טובה בעריכה, ועם עבודת סאונד ושילוב מוסיקה אפקטיבים, אבל בהם גם הבנתי שאני לא אוהב את הסרט הזה, כי לא ממש אכפת לי מהדמויות האלו, ויש צילום נהדר, לבן, ושני שחקנים טובים (לצד אולסן יש את ג'רמי רנר, שקט ובטוח בעצמו), אבל משהו בתסריט הזה מסתכל מלמעלה על האוכלוסיה שאותה הוא אמור להנגיש אלי, ואת זה אי אפשר לנצח.

איכשהו טיילור שרידן מרשים מאוד מבקרי קולנוע בכל העולם. הוא עובד כאילו מתוך הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, מביא את המערבונים של פעם אל הקולנוע של היום, והוא עושה את זה במיומנות טכנית מרשימה, אבל אני לא מצטרף לחגיגה. נכון, "נהר רוח" הוא סרט מרשים מאוד, אכזרי מאוד, עם משחק טוב וצילום שממש גורם לך להרגיש את הקור באולם, אבל בבסיסו הוא סרט מתנשא להבנתי, וזה משאיר לי טעם לוואי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s