קולוסאל: הביקורת

(שם הסרט במקור: Colossal)

לפני כמה חודשים ראיתי את הטריילר של הסרט הזה וחשבתי: פשש…רעיון חמוד. מעניין מה עשו עם זה.

ואז ראיתי את הסרט. לא עשו עם זה הרבה.

רגע רגע. ניקח רוורס. "קולוסאל" הוא דווקא סרט סבבה. חביב. לא רע בכלל. אבל הטריילר הבטיח כל כך הרבה. הסרט לא ממש מקיים. זה היה יכול להיות סרט כיפי, סוחף, פסיכי, מצחיק, מותח. זה שום דבר מאלו.

כי כן, יש רעיון חמוד לאללה: יש בחורה אחת בארה"ב. יש לה בעיות בחיים. אין לה עבודה. החבר שלה נפרד ממנה. והיא גם אלכוהוליסטית בהכחשה. בצד השני שבעולם, בסיאול, דרום קוריאה, יש מפלצת גדולה שמחרבת בניינים, הורגת אנשים. באיזשהו מסתורין שקיים רק בסרטים מסתבר שהמפלצת בקוריאה היא בעצם הבחורה האמריקאית. מה תעשה הבחורה כשתבין שהיא בעצם מפעילה את המפלצת?

ובכן, "קולוסאל", מסתבר, הוא בעצם דרמה על יחסים בין גברים לנשים. אחד החסרונות הגדולים של הסרט הוא ההתרכזות הכמעט טוטאלית שלו במערכות היחסים בין הבחורה הזאת לבין הגברים שבחייה. החלק של המפלצות בסרט הוא מינימלי. זה החלק שהיה אמור לספק את מימד הפאן שבסרט. מימד האקשן. הקומיק ריליף שבין סצינות הדרמה. החלק הזה נזנח כמעט לחלוטין.

מה גם שמערכות היחסים שבסרט לא מפותחות כראוי. יש כאן סיפור על קנאה, ועל גברים שחושבים שנשים שייכות להם, ועל אשה שיודעת לבנות את עצמה בעצמה מחדש, ולהשתמש בכוח פיסי, כמו גם במחשבה מקורית. אבל נדמה לי שבתסריט חסרות כמה וכמה סצינות קריטיות. כי איפה המקום שבו חבר הילדות מתחיל לקנא ולרצות את הבחורה לעצמו? שהרי הבחורה מפלרטטת (באגרסיביות די מביכה, יש לומר) עם אחד מחבריו. אבל דבר לא קרה בין חבר הילדות לבינה לפני כן, ואין ולו רמז לשום התחלה של שום רומן ביניהם. אז למה שיהיה אכפת לו? ולמה שזה יתפתח לקרב מפלצות שכזה? ולמה סצינות הפלאשבק מהילדות חוזרות שוב ושוב אל אותו שוט של עצים, וההכנסה של ההסבר איך ולמה קרה מה שקרה עם המפלצות עשוי בצורה כל כך מגושמת?

ועוד כהנה וכהנה טענות כלפי הסרט, שנשאר יותר ברמה ההצהרתית, הסמבולית, ולא ממש יודע לפתח את הדרמה בין הדמויות שלו כדי שיהיה לי אכפת מהן.

אז מזל שלסרט הזה, בנוסף לרעיון המדליק שלו (ולביצוע הטכני המרשים שלו) יש את אן האת'אווי בתפקיד הראשי. היא קראה את התסריט, ומצליחה, כמעט לבדה, להשאיר את הסרט הזה בחיים, כי היא מצליחה להכניס במשחק שלה את כל שינויי הטון שחסרים בתסריט. את כל האכפתיות, החום, התבונה, וגם את הכוח הפיסי של אשה שחיה בעולם של גברים. חסרות לא מעט סצינות שיסבירו אלמנטים מסוימים (למה הסצינה בחנות הקוריאנית בתחנת הדלק חסרה למשל? הרי התרגום לקוריאנית שמגיע אח"כ הוא סצינה חשובה), אבל אן האת'אווי מצליחה במשחק שלה, בעבודה שלה עם הגוף, כמעט לבדה למלא את החסר, וכמעט לכסות על החורים שיש בתסריט.

אז יש כאן רעיון מדליק ושחקנית אחת טובה שלא באמת מצליחים לספק את הבידור הנדרש, כי חסר כאן משהו שיהדק את כל הסיפור הזה, שייקח את הסרט הזה למקומות מלהיבים באמת, אבל כמו שהוא, זה סרט מספיק חביב כדי להיות בידור אחה"צ נחמד. היה יכול להיות הרבה יותר מזה, אבל זה לא. ומצד שני, גם זה משהו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s