הצלף: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Wall)

ולמרות הכל, אני בעד הסרט הזה.

כי צריך לומר את האמת: מדובר בסרט של כמעט שעה וחצי, אבל הוא לא מחזיק את כל זמן המסך הקצר שלו. יש בו לא מעט רגעים מתים. ויש בו גם רגעים מביכים ולא נעימים למבט.

אבל יש כאן נסיון קולנועי מעניין של במאי שבד"כ עושה דברים גדולים בהרבה (ולא מאוד מוצלחים לטעמי). יש כאן סרט קטן מאוד של דאג לימן, במאי שבד"כ מתמחה בסרטים עתירי תקציב ואפקטים. מדובר בסרט שבו לאורך חלק גדול מהזמן יש רק שחקן אחד בפריים (שמדבר בקשר עם מישהו שאנחנו לא רואים). הצגה של שחקן אחד (מצוין). אהרון טיילור ג'ונסון זכה בשנה שעברה בגלובוס הזהב על גילום הפסיכופט ב"יצורים ליליים". וכאן הוא מחזיק לבדו את רוב זמן המסך של הסרט הזה. וברוב הזמן הוא מצליח למלא את הסרט בעניין, ברגש, באמפטיה לדמות ולמצב הלא פשוט שלה, ואפילו בהערצה ליכולת ההשרדות שלה. זה לא פשוט להחזיק מסך לבד, ולא להפוך את הסרט לתיאטרלי, מלאכותי, אבל לטיילור-ג'ונסון יש כריזמה סוחפת, ודאג לימן יודע לצלם את הסיטואציה עם הרבה אבק וסופות חול, ועם תנועות מצלמה שישכיחו ממני את המצב הנתון הסטטי.

ומדובר גם בסרט שמסתכל על מלחמה מהצד הלא קונבנציונלי: מהצד שהוא להמשיך לקרוא