הצלף: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Wall)

ולמרות הכל, אני בעד הסרט הזה.

כי צריך לומר את האמת: מדובר בסרט של כמעט שעה וחצי, אבל הוא לא מחזיק את כל זמן המסך הקצר שלו. יש בו לא מעט רגעים מתים. ויש בו גם רגעים מביכים ולא נעימים למבט.

אבל יש כאן נסיון קולנועי מעניין של במאי שבד"כ עושה דברים גדולים בהרבה (ולא מאוד מוצלחים לטעמי). יש כאן סרט קטן מאוד של דאג לימן, במאי שבד"כ מתמחה בסרטים עתירי תקציב ואפקטים. מדובר בסרט שבו לאורך חלק גדול מהזמן יש רק שחקן אחד בפריים (שמדבר בקשר עם מישהו שאנחנו לא רואים). הצגה של שחקן אחד (מצוין). אהרון טיילור ג'ונסון זכה בשנה שעברה בגלובוס הזהב על גילום הפסיכופט ב"יצורים ליליים". וכאן הוא מחזיק לבדו את רוב זמן המסך של הסרט הזה. וברוב הזמן הוא מצליח למלא את הסרט בעניין, ברגש, באמפטיה לדמות ולמצב הלא פשוט שלה, ואפילו בהערצה ליכולת ההשרדות שלה. זה לא פשוט להחזיק מסך לבד, ולא להפוך את הסרט לתיאטרלי, מלאכותי, אבל לטיילור-ג'ונסון יש כריזמה סוחפת, ודאג לימן יודע לצלם את הסיטואציה עם הרבה אבק וסופות חול, ועם תנועות מצלמה שישכיחו ממני את המצב הנתון הסטטי.

ומדובר גם בסרט שמסתכל על מלחמה מהצד הלא קונבנציונלי: מהצד שהוא פסיכולוגי. נהוג לחשוב על מלחמה כעל משחק הורדות ידיים שמי שחזק יותר מנצח בו. ב"צלף" מדובר במלחמת מוחות. במחשבה של כמה צעדים קדימה. בחייל פצוע שמתחבא מאחורי קיר מט ליפול ומנסה להבין איפה יושב הצלף שמציק לו בקשר (והוא מציק בצורה נודניקית מדי, מעייפת ומעצבנת למדי, במשך זמן מסך ארוך מדי, אבל עם סוף חכם שמסביר את כל הפסיכולוגיה הזדונית הזו). יש ב"צלף" צד שמקלף את ההרואיות האמריקאית הכל כך מוכרת מסרטי פעולה אחרים, ולא משתמש בקונטרה של ה"יורים ובוכים", אלא במלחמה של מוח, ולא מלחמה של כוח. מלחמה אסטרטגית, ולאו דווקא מלחמה של רובים ומכות.

אז נכון, הרגעים שבהם יש הערות על הפוליטיקה האמריקאית הם רגעים מביכים מדי, כי ההחלטות השנויות במחלוקת של הדרג הפיקודי והדרג הניהולי של הממשלה גדולות מדי על סרט קטן שכזה, וגם הוידוי של החייל האמריקאי הקטן בקשר למה שהמלחמה גרמה לו לעשות (בקשר למותו של מישהו שנהרג לפני שהסרט התחיל) – אלו הם רגעים שבהם הסרט יוצא מאיפוס, מאבד את הפוקוס שלו בסיטואציה הקטנה והפשוטה שבמרכז הסרט, מלחמת העצבים מורטת העצבים הזו. יש רגעים כאלו בסרט.

אבל בכל רגע שבו טיילור ג'ונסון מחליט לפעול אחרי מחשבה, לשלב שרידות פיסית קשה עם מחשבה והסקת מסקנות, מדובר בסרט מותח ומרתק שמושיב על קצה המושב. ויש גם לא מעט רגעים כאלו בסרט הקומפקטי הזה.

ובעיקר יש לסרט הזה סוף מפתיע שממשיך לגלגל את המשחק המנטלי הקטלני הזה סיבוב אחד קדימה. סרט של מלחמת עצבים אפקטיבי למדי, גם אם לא הכל עובד בו עד הסוף. ועדיין, הנסיון הקולנועי הזה הוא חוויה מרתקת ששווה את מחיר הכרטיס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s