זוג יונים: הביקורת

sic transit gloria mundi

ב-2004 הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ירושלים סרטו השני של דובר קוסשוילי, "מתנה משמיים". אני הזמנתי כרטיסים כשבועיים מראש, אבל מסתבר שהיו לא מעט שלא השיגו כרטיסים. בכניסה לאולם, מישהו שאני מכיר ביקש אפילו לקנות את הכרטיס שלי תמורת מחיר גבוה ממה ששילמתי עליו (לא הסכמתי). עד כדי כך היתה גדולה הסקרנות מהסרט החדש של ההוא שעשה את "חתונה מאוחרת".

ב-2017 זוחל למסכים בישראל סרטו הקטן של הבמאי שהיה פעם גדול, דובר קוסשוילי. מנסים לקשקש בקומקום על פרובוקציות, עירום וסקס בוטים, סנסציות וכיוב', אבל האמת היא שאף אחד כבר לא ממש רוצה לראות סרט חדש של ההוא שעשה פעם את "חתונה מאוחרת". כי אחרי הזוועה שהיתה "רווקה פלוס", לאנשים כבר באמת נמאס ממנו. ועכשיו  עושה רושם שהוא לא למד את הלקח, אלא להיפך, ממשיך עם איזשהו הרס עצמי לא מובן.

אז כן, "זוג יונים" הוא באמת סרט לא טוב בעיניי. אבל לא בגלל שקוסשוילי הוא במאי חסר יכולת. אני חושב שהוא טעה כאן בשיקול הדעת, אבל אני יכול לפחות לנסות להבין אותו (שלא כמו בסרטו הקודם, שהיה קומדיה מזעזעת שלא הצחיקה, אז מה שנשאר הוא הזעזוע, וזה, כשלעצמו, סתם פרובוקציה ללא תכלית). בסרטו החדש קוסשוילי מנסה לתאר מצב של בני זוג שבודקים את מערכת היחסים ביניהם, הוא בגד או שלא, היא בגדה או שלא, והם ביחד חוגגים עשר שנות נישואין. או שלא חוגגים. רק מציינים את התאריך.

כי זה בדיוק העניין. כבר מהתחלת הסרט, המוסיקה מבשרת לנו שמדובר כאן במשחק. משהו קליל ונעים באויר. היא מוסרת לו את מספר החדר במלון שבו היא נמצאת, ומזמינה אותו. הוא עולה ו…המשחק מתחיל.

אבל

קוסשוילי בחר בסגנון שהולך נגד כל מה שהמילה "משחק" מייצגת. "זוג יונים" הוא סוג של תיאטרון ברכטיאני, קר ומנוכר. אף אחד לא נהנה כאן מהמשחק. אף אחד לא מושפע כאן רגשית. אף אחד לא עונה למה שהאחר אומר/ שואל. זה כאילו שהשחקנים נמצאים על במה, ומדקלמים את הטקסט שלהם אל הקהל, אל האויר, אבל לא אל הדמות שנמצאת מולם. זה נדמה כמו משחק גרוע של השחקנים, אבל נדמה לי שזה פשוט הסגנון שקוסשוילי כפה על היצירה הזו. סגנון זר ומוזר, שלא משחק את המשחק, אלא מסתכל עליו מרחוק. ומכיוון שאני לא נהנה מהמשחק, אני גם לא יכול להתרגש מהרגעים שמשהו במשחק הזה נשבר, שיש גילויים, שיש בגידות, שיש הבנה של כן או לא בגד/ה, ומה זה אומר לגבי מערכת היחסים.

וזה לא שקוסשוילי לא מנסה להכניס לכאן הומור. יש כאן איזושהי חבורה של נזירות שזרה ומוזרה להפקרות לכאורה שיש כאן, ויש כאן מישהו מהרום-סרויס שמגיב בצורה נבוכה מאוד לעירום של הבחורה. זה היה יכול להיות מצחיק, אם הסגנון של קוסשוילי היה מערב אותי רגשית בנעשה. במקום זה הטקסט כתוב בצורה הצהרתית, ולא בצורה ריאליסטית (כי אף אחד לא מדבר ככה ביומיום, והסיטואציות לא אמינות. כנראה בכוונה, אבל זו בחירה שגויה לטעמי של הבמאי), ולשחקנים אין באמת מה לעשות עם הטקסט הזה (עדיף כבר היה ליצור מונולוגים שנמסרים למצלמה, או אפילו לא למצלמה, אבל במונולוגים. לפחות כך הסגנון היה נחשף כבר בהתחלה. זה עבד יפה ב"מעשייה אורבנית" של אליאב לילטי). עד כמה הסרט הזה לא עובד? –  "זוג יונים" עמוס וגדוש בעירום מלא (נשי, וגם גברי, אגב), ויש בו גם קצת סקס, אבל הוא לא מחרמן בכלל. קוסשוילי יצר כאן סרט קר ומנוכר בכוונה, רק שהוא בחר בסגנון לא נכון להבנתי.

עדיף היה שדובר קוסשוילי יפסיק להתעסק באיך להעביר את מה שהוא רוצה להעביר, ויחזור להתעסק במה, בתוכן. נדמה שהבמאי הזה מאוד דואג לעבודה הבימויית שלו עד שהוא שוכח שיש שם דמויות, אנשים, מתחת למילים ולסגנון הכל כך קר. אני מנסה להבין את קוסשוילי, באמת, אבל הוא טועה בעיניי בגישה שלו. ראיתי לא מזמן איזשהו טוקבק בוטה (כדרכם של טוקבקים) שהמליץ לדובר לחזור לעשות סרטים על גרוזינים. בדרכו הלא נעימה אולי הטוקבק הזה צודק. כשהוא קרוב לחומר שעליו הוא מדבר, קוסשוילי מסור לתסריט, ושוכח את הסגנון. כשהוא מתעסק כל הזמן באיך לביים, הוא מאבד את הקהל שלו. ואותי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “זוג יונים: הביקורת

  1. איני מסכימה עם ביקורתך הקשה.דובר הוא במאי אמיץ שאינו נכנע למוסכמות. טובי השחקנים שיתפו עימו פעולה בעבר ועירום בחברה מציצנית וחשופה לפרסומות מאוד פרובוקטיביות בראש חוצות כשלנו, אינה אמורה לזעזע איש. כן להקפיד שהסרט יוקרן לגילאים הנכונים. לשרת התרבות צרת האופקים שלנו אמליץ לעסוק בעניינים בוערים יותר ולתת מרחב לכל סוגי האמנויות. כן, גם לעירום גלוי שכבר מזמן אינו ביג דיל בארצות נאורות. אנשי ירושלים צריכים להילחם על זכותם לצפות בסרט

  2. למגיבה היחצנית שלמעלה. למה את מתעקשת לדחוף עירום ואומץ לכאילו טרוניה שלך כלפי המבקר כשהעניין הזה כלל לא הועלה בביקורתו? עלוב ופאטתי הגישה היחצנית הזו של להציג את דובר כאיזה סוג של במאי אמיץ (יענו הוא כאילו פרסי שפועל באיראן כנד המשטר) ובה בעת לדחוף עירום כל הזמן כדעי למכור כרטיסים. אם זו השיטה, אז שדובר ילך לייצר נעלים ולמכור אותם בשוק, סתומרת, כשכל המטרה היא למכור אז מאי שנא בין סרט לנעליים? הבעיה שלי היא שהוא משתמש בכספים שלי ליצר נעליים מרופטות ואפחד לא אומר לו "לך זדיין" או לך תלמד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s