פסטיבל ירושלים 2017: חיים חדשים

(שם הסרט במקור: Réparer les Vivants)

"שלום. קוראים לי קאטל קילוורה. אני במאית קולנוע מצרפת. הסרט השלישי שביימתי, "חיים חדשים" (תרגום לא הכי מדויק של הישראלים. התרגום המילולי המדויק יותר הוא "לתקן את החיים") מוקרן בפסטיבל ירושלים השבוע. אני אשמח אם תבואו לראות".

"חיים חדשים" בשבילי הוא מפגש עם במאית שארצה לראות דברים נוספים שלה בעתיד. ורק אחרי שראיתי את הסרט הזה, בדקתי ומצאתי שכבר ראיתי סרט אחד שלה בעבר, וגם הוא, כמו הסרט הזה, נתן לי הרגשה של בוסריות (כאן כתבתי על "סוזאן", סרטה הקודם). אבל צריך לומר: "חיים חדשים", גם אם הוא לא סרט שלם, החוויה הקולנועית שהוא מציע היא יפהפיה. מרגשת. והבמאית הפעם מציגה תצוגת בימוי מרשימה מאוד, כזו שמשאירה אותי עם טעם של עוד.

אם אתם אנשים ציניים, כנראה שתגיבו בצורה קרה ומזלזלת ל"חיים חדשים". התגובה הצפויה תהיה משהו כמו: הסרט הזה נראה כמו סרט פרסומת להשתלות איברים. ואולי יש בזה משהו. אבל גרשו נא את הציניות, כי הסרט הזה מספר ברגישות רבה על חיים של כמה דמויות, על מוות של כמה דמויות, ועל החיים. על התשוקות שבחיים. על האהבות שבחיים. על ניצול החיים עד תומם. על הזדמנויות שאבדו ועל נסיון להשיב חזרה, ולו לפרק זמן קצר, את מה שאבד. ואולי אפשר לתקן את הטעויות.

האמירה של הסרט מעורפלת, וזו החולשה של קילוורה. עדיין. וגם העריכה עדיין לא יושבת כמו שצריך, ולפעמים הסרט נתקע על דמות מאוד משנית, ונותן לה זמן מסך לא פרופורציונלי (למרות שבפני עצמן, הסצינות יפהפיות ורגישות). אבל השחקנים המצוינים משלימים את מה שהתסריט והבימוי מחסירים. קילוורה מביימת שחקנים ושחקניות מצוין, ולכאן התקבצו כמה מהטובים בעולם הקולנוע דובר הצרפתית (ראו, למשל, את מה שאן דורבל הקנדית המצוינת עושה בשוט האחרון של הסרט. כמה חיים ואהבה יש במבט שלה).

אבל לסרט הזה יש בעיקר את קילוורה ואת הכשרון הויזואלי יוצא הדופן שלה. כל האקספוזיציה כאן בסרט היא ממתק לעיניים. העבודה של הבמאית הזו עם מוסיקה היא ממתק ללב. וסצינת תאונת הדרכים היא הדבר היפה ביותר שראיתי השנה בקולנוע. הרבה דמיון, הרבה רגישות, הרבה אהבת אדם יש לקילוורה. והרבה כשרון להעביר את זה למסך. בשילוב רגיש של אהבת אדם, צילום מרשים, צבעוני, יפהפה, עם תחושה מאוד ספיציפית של מקום (אחרי הצפיה, נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי באיזו עיר צולם הסרט הזה, כי יש בויזאוליה כאן משהו מזמין. התשובה, אגב, היא לה-האבר, עיר הנמל בצפון צרפת), ועם מוסיקה שנכנסת אל מתחת לעור בשקט, מכניסה אותי אל תודעתה ונפשה של הדמות, ועריכה בקצב מדוד – הסרט הזה מרגש למרות שהוא לפעמים סוטה אל הטפל, ומעניין ומרתק למרות שהוא לפעמים מתעכב על דמויות לא חשובות.

למרות החסרונות, זוהי צפייה כדאית, שבאופן מפתיע, לא הופכת לחוויה "כבדה", למרות הנושא הלכאורה מאוד דרמטי. הבמאית עושה כאן עבודה יפה, שנמנעת מסנסציה, מאובר-דרמטיות, בשקט, בבטחון, ודווקא בגלל זה היא מגיעה אלי. סרט יפה בעיניי, עם כמה רגעים נפלאים (בעיקר ההתחלה, אבל גם לא מעט רגעים בהמשך).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s