הצד האחר של התקווה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Toivon tuolla puolen)

מאז שהסרט הזה הוקרן בפסטיבל ברלין בתחילת השנה, אני קורא תשבוחות וביקורות אוהבות על החדש הזה של קארוסמקי, כמו גם וריאציות על המשפט: סרט דומה לקודמיו של אותו במאי, כך שאם אתה אוהב את הסגנון של אקי קארוסמקי, סביר להניח שתאהב גם את החדש שלו. אני, שאוהב את רוב סרטיו של הבמאי הזה ואת הסגנון שלו, אוהב גם את הסרט החדש הזה, אבל חושב שיש כאן משהו קצת שונה מהסגנון הרגיל שלו.

כי כן, גם כאן מדובר בקומדיה (או סוג של קומדיה) על נושא רציני. וגם כאן סגנונו הידוע של הבמאי הפיני הזה בא לידי ביטוי. גם כאן האנשים מדברים בפנים חתומות, במשפטים קצרים, בטון מתכתי. גם כאן הסרט צבעוני מאוד. גם כאן קורים הרבה דברים בזמן מסך קצר יחסית. וגם כאן קארוסמקי נותן מקום נרחב למוסיקה, שהיא סוג של שילוב בלתי אפשרי בין רוק סיקסטיז לבין מוסיקת עם פינית (מה שזה לא יהיה).

אבל נדמה לי ש להמשיך לקרוא