פרסי אופיר 2017: סיכום שלב א'

ב-19 ביוני 2016 מני יעיש הביא לי נבוט בראש.

ב-19 ביוני 2016 התקיימה הקרנת האקדמיה הראשונה של תחרות האופיר של השנה שעברה.

ב-19 ביוני 2016 ראיתי לראשונה את "אבינו". סרט נפלא לטעמי. סרט שבו מני יעיש בעט לי במוח בצורה עוצמתית, עד שראיתי את אותו סרט שוב פעמיים נוספות, ובסופה של אותה שנה בחרתי בסרט הזה כסרט השנה שלי. שנה לפני כן מאוד אהבתי את "המילים הטובות" ואת "באבא ג'ון". ב-2014 היה לנו את "גט" האדיר של משפחת אלקבץ, וגם את "יונה" של ניר ברגמן, שחרך לי את הנשמה, ואת "מיתה טובה" של שרון מימון וטל גרניט, סרט שמאזן בצורה נפלאה בין שחוק ובכי.

ר"ל: בכל שנה אני מוצא בקולנוע הישראלי פנינים של ממש. סרטים מצוינים בכל קנה מידה. והשנה? לא כל כך. בחודש וחצי האחרונים הלכתי לסינמטק תל אביב וצפיתי בכל הסרטים שעומדים לשיפוט האקדמיה הישראלית לקולנוע בתחרות האופיר לשנת 2017. יש ביניהם לא מעט סרטים יפים. לגמרי. אבל אף אחד מהם, אף אחד, הוא לא סרט מצוין ממש לטעמי. לא מצאתי סרט שבאמת הולך איתי הלאה.

כמו כל שנה, גם השנה האקדמיה, שכבר הבטיחה לשנות את התקנון, עדיין עובדת על השיטה הישנה (עם הבטחה לשנות, אולי, אם אף אחד לא יתנגד יותר מדי, בשנה הבאה). בינתיים, גם השנה, זו תחרות בין סרטים אלמונים למדי לקהל הרחב. 31 סרטים משתתפים במירוץ לפרס האופיר. רק 10 מהם הופצו מסחרית (מתוך העשרה, שניים הופצו בהפצה סינמטקית מצומצמת בלבד, ועוד אחד, "מבצע ביצה", סרט ילדים בינוני של אלון גור-אריה, יופץ ממש בקרוב. כלומר, רק 7 סרטים באמת הופצו לקהל הרחב). עוד 14 סרטים הוקרנו בהקרנות פסטיבליות כאלו ואחרות (מתוך ה-14, 3 יוקרנו בקרוב בפסטיבל ונציה, כלומר, הם עוד לא נחשפו בכלל). מה שמשאיר 7 סרטים שלא הוקרנו בשום מקום אחר מלבד הקרנות האקדמיה. במהלך החודש וחצי האחרונים היו חברי אקדמיה שפגשו אותי בהקרנות ושאלו למה אני לא כותב על הסרטים שאני רואה. הרי בשנים שעברו כתבתי על הסרטים תוך כדי המירוץ, וחיפשתי בנרות הקרנות פסטיבליות ואחרות כדי שאוכל לתרץ פרסום פוסט. השנה לא הרגשתי שום צורך שכזה. היו סרטים שראיתי ואהבתי, היו סרטים אחרים שלא אהבתי, אבל לא רציתי להיכנס למריבה חסרת צידוק אמיתי על סרט מסוים שלא אהבתי, כי לא הרגשתי טעם. על הסרטים שהוקרנו בפסטיבל ירושלים כתבתי כאן, ועל השאר תוכלו לקרוא כאן כשהם יוקרנו בפסטיבלים או כשיופצו לקהל הרחב (וזה יכול לקרות גם בעוד שנה, או בכלל לא).

אז לפני שאני אשחק כאן את המשחק הרגיל שלי, משחק ה"אם הייתי חבר אקדמיה הייתי מצביע ל…", אכתוב כמה מילים בכל זאת על הסרטים שהרשימו אותי, כי אף אחד אחר לא כתב עליהם בשום מקום, כי הם לא הוקרנו בשום מקום:

אמנם אף סרט לא היה סרט בלתי נשכח עבורי, אבל היה אחד שחלקים ממנו הם באמת מעולים. "פוקסטרוט" של שמוליק מעוז הוא סרט בעייתי מבחינתי. בעייתי, כי הוא מחולק באופן ברור ל-3 חלקים. החלק הראשון הוא קולנוע אדיר בכל קנה מידה, מרגש בצורה יוצאת דופן, פוער אישונים ברמה בלתי נתפסת. הבעיה היא שהחלק השני פחות טוב מהראשון, והשלישי פחות טוב מהשני.

והיה גם את "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה". סרט מאוד יוצא דופן. אגדת עם למבוגרים. סרט מקורי, נהדר, חכם, ומרתק. לא הכל עובד בו, אבל מה שכן, משאיר אותי מריע לחשיבה יוצאת הדופן של הסרט המיוחד הזה.

אבל הסרט שהכי אהבתי השנה מבין אלו שבמירוץ הוא "געגוע" של שבי גביזון. הבמאי הזה חוזר אחרי העדרות ארוכה, והוא מביא איתו את עולמו המוכר והאהוב, אבל מנקודת מבט בוגרת יותר. כתבתי עליו כאן, כשהוקרן בפסטיבל ירושלים.

היה בהקרנות האקדמיה גם סרט שנקרא "דרייבר" של יהונתן אינדורסקי. בשיחותי עם חברי אקדמיה שונים הבנתי שהם לא כל כך אוהבים אותו, אבל אני מצאתי בו הרבה עניין ומחשבה. אני חושב שאינדורסקי הצליח לדלג מעל המשוכה הלכאורה בעייתית שבבסיס הסרט, וכן לראות את הצד הרגשי והאוהב של האדם שבמרכז הסיפור, הדרייבר שמלמד את מוכי הגורל את אמנות השנור. זאת הצורה הצינית להסתכל על הסרט, אבל אינדורסקי הצליח להסתכל בצורה אמפטית על האיש הזה, ולחלץ מהסיפור שלו תובנות על אמנות ועל החיים בצד הפחות מואר בצל האמנות שאנחנו יוצרים. ויש בסרט הזה גם שחקנית בת 8. נהדרת ומקסימה. הלוואי שתהיה מועמדת.

ועוד קצת, בקצרה:

"אווה" – בתור דרמה משפחתית הסרט הזה דווקא אפקטיבי למדי, אבל עם כניסת אלמנט השואה לסיפור, הדרמה מתפרקת בידיים. אבל אבי קושניר אדיר בתפקיד הראשי.

"הלומים" – סרט בעייתי על תופעת הלומי הקרב. הרגעים הכי יפים בסרט הזה מגיעים באדיבות שחקנית אחת כמעט אלמונית שעושה תפקיד מצוין בסרט בינוני. קוראים לה אדווה בולה.

"הבן דוד" – הסרט החדש של צחי גראד שיוקרן בקרוב בפסטיבל ונציה לא מבויים טוב לטעמי, אבל יש לו תסריט מרתק, וצחי גראד עצמו תמיד משחק טוב. ויש לו גם תמיכה לא רעה בתפקידי משנה.

משיחות שלי עם חברי אקדמיה, הבנתי שמקומו של "פיגומים" מובטח בחמישיה. אני חושב שזה סרט מרשים, אבל לא עד כדי כך שיזכה למועמדות (כתבתי עליו כאן). גם "לא פה לא שם" סחף את חברי האקדמיה בהקרנות שהיו לו. אני מבין את זה לגמרי, ויש לסרט הזה גרוב מדליק, אבל גם כאן, לטעמי הסרט הזה לא מספיק טוב (כתבתי עליו כאן). במקרה של "לא פה לא שם", יכול להיות שחברי האקדמיה חושבים על האקדמיה האמריקאית. הסרט הזה עשה סיבוב יפה בחו"ל, ויש לו נקודה אקזוטית (בואו תראו את החיים של ערביות בתל אביב!), אבל התסריט עצמו לא מספיק טוב, והסרט לטעמי צולל בחלק השני שלו, מה גם שאי אפשר לחזות מה האקדמיה האמריקאית תאהב. גם אלמודובר לא היה מועמד בשנה שעברה, ועוד עם סרט יפהפה ("חולייטה"), אז אין טעם אפילו לנסות. וזה בכלל לא קשור לשאלה מהו הסרט היפה ביותר לטעמי.

אז עכשיו אני מתחיל לשחק:

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. געגוע

  2. דרייבר

  3. החטאים

  4. המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

  5. פוקסטרוט

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הבימוי הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. אבי נשר – החטאים

  2. גלעד אמיליו שנקר – המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

  3. יהונתן אינדורסקי – דרייבר

  4. שבי גביזון – געגוע

  5. שמוליק מעוז – פוקסטרוט

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. אדווה בולה – הלומים

  2. אסי לוי – געגוע

  3. ג'וי ריגר – החטאים

  4. מנואל אלקסלסי ורדי – דרייבר

  5. קרן מור – המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. אבי קושניר – אווה

  2. אשר לקס – פיגומים

  3. דורון תבורי – החטאים

  4. ליאור אשכנזי – פוקסטרוט

  5. משה פולקנפליק – דרייבר

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. חנה לסלאו – המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

  2. מאיה ורטהיימר – סיפור אהבה ארצישראלי

  3. מונא חווא – לא פה לא שם

  4. נטע ריסקין – געגוע

  5. נלי תגר – החטאים

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. אדר חזאזי גרש – מוטלים בספק

  2. יורם טולדנו – בין העולמות

  3. יעקב כהן – פיגומים

  4. עלא דקה – הבן דוד

  5. עמי סמולרצ'יק – פיגומים

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הצילום הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. גיורא ביח – פוקסטרוט

  2. יוסי מאירי – המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

  3. מישל אברמוביץ' – החטאים

  4. רם שוויקי – אזימוט

  5. שי גולדמן – דרייבר

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הליהוק הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. הילה יובל – דרייבר

  2. לירון זוהר ונעמה זלצמן – החטאים

  3. מייסלון חמוד וריאד סלימאן – לא פה לא שם

  4. עמנואל מאייר – פיגומים

  5. ענבר מאור – המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס העיצוב האמנותי הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. ג'ון יהונתן יעקבי – המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

  2. הגר ברוטמן – לא פה לא שם

  3. יואל הרצברג – משפחה

  4. ערד שאואט – פוקסטרוט

  5. רון ז'קנו – דרייבר

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס המוסיקה הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. אלה מילך שריף, אבנר דורמן – החטאים

  2. טל ירדני – כמעט מפורסמת

  3. טל ירדני – המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

  4. יונתן ריקליס – מסתור

  5. יורם חזן – געגוע

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס התסריט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. אבי נשר – החטאים

  2. יהונתן אינדורסקי – דרייבר

  3. צחי גראד – הבן דוד

  4. שבי גביזון – געגוע

  5. שמוליק מעוז – פוקסטרוט

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס העריכה הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב):

  1. גיא נמש, אריק להב ליבוביץ' – פוקסטרוט

  2. דניאל אביצור – כמעט מפורסמת

  3. ז'ואל אלקסיס, אריק להב ליבוביץ' – דרייבר

  4. טלי הלטר שנקר – געגוע

  5. יוסי מאירי – המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה

יש עוד שתיים-שלוש קטגוריות שאני מדלג עליהן, אבל אני חושב שהבנתם את הפרינציפ. יש סרטים ישראלים יפים השנה, אבל אין אף סרט שהוא "וואו". את הסרטים שהכי אהבתי פרשתי ברשימה הנ"ל, עם כמה תוספות מסרטים פחות טובים. ההצבעה לרשימת המועמדים היא דיגיטלית, והיא תתקיים בחלון די קטן: בין התאריכים 9-13 באוגוסט. אני מתאר לעצמי שכמה ימים לאחר מכן תתקיים מסיבת העיתונאים שבה תוכרז רשימת המועמדים. אח"כ נשווה רשמים (ואולי כבר עכשיו, בתגובות).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “פרסי אופיר 2017: סיכום שלב א'

  1. לצערי יצא לי השנה לצפות במעט סרטים, אחה שראיתי היו בעייתיים למדי, חוץ מ-'געגוע' של גביזון שזרח מעל כולם עם תסריט מבריק ומשחק מצוין. דווקא הצילום של אסף סודרי הנהדר, לא הותיר עלי רושם מיוחד…
    עוד בלטו: העיצוב של 'משפחה', הצילום של 'פוקסטרוט', הביצוע של 'לא פה, לא שם', התסריט של 'דרייבר' (אבל אצביע לגעגוע בקטגוריה הזו).
    מקווה להשלים חלק מהסרטים בסיבוב השני.

  2. בלי לקבוע עמדה, ברוב הזמן והמקום אני חולק על העדפותיו או ביקורתו של הבלוגר ודי לא סומך על טעמו או נימוקיו אבל החשוב לעניין התחזית שלו זה שמבחינה סטטיסטית הוא מעולם לא הצליח לקלוע לטעמם של חברי האקדמיה וזה צריך להיות מקור לדאגה אצל סבי משום שדומה לי שגם השנה הסטטיסטיקה של הבלוגר תוכיח את תקפותה ושבי לא יהיה זה שיחגוג על הפודיום.

  3. וסתם כדי להדגשי עד כמה הבלוגר הזה מנותק ומבלי לראות את הסרטים ותבדקו אותי בעתיד ולעת בחירה, הנה אני נותן לכם פה את מה שהוא כן מצליח לדייק:
    סרט:
    געגוע או פוקסרוט, כל השאר שהוא מהמר עליהם לא יריחו את המעמד שהוא מנבא להם לא יגיעו לכלום ואפשר שאחד שהוא בכלל לא מזכיר יהיה זה שיזכה.
    במאי:
    געגוע, פוקסרוט או אולי אחר שהבלוגר לא מזכיר והשאר שהוא מצביע עליהם, כלום!
    שחקנית:
    רק אסיל לוי אפשרית אחרות שהוא מציע כלל לא יהיו מועמודות ואולי הזכיה תבוא ממי שהוא לא זיהה בכלל.
    שחקן:
    אשר נלוקס, ליאור אשכנזי
    או אחרים שנעדרים מהרישמה המחונטרשת שלו.

    הבנתם את העניין.
    מדובר בלוגר חסר טעם ענייני אז למה הוא מתעקש להפיץ אותו?

  4. תגובה שמיועדת בעיקר לזרש. איתן וייץ כותב מתמיד עם טון נעים שלא עושה חשבון לפי קליקות. יש לו את הטעם שלו והוא תמיד מנמק את בחירותיו. אבינו למשל חוץ המשחק לא כיכב בשנה שעברה בטקס, אבל תא המבקרים שגם איתו אפשר להסכים או לא בחר בו כסרט השנה. בכל נקרה, יחסית לביקורתיות המופגנת שלך כלפי הבלוג נראה שאתה די מתמיד לקרוא בו ולזכור את טעם הכותב.
    ממה שאני ראיתי השנה היו כמה סרטים נחמדים (געגוע ולא פה לא שם למשל) אבל באמת לא היה סרט וואו. יש עוד כמה שאשמח לתפוס אותם.

  5. צודק ומתנצל. בלי להתייחס לענייני טעם, איתן הוא אכן מהמבקרים הפחות מתמיירים וממלא הפחות מעצבנים אלא שאצלי הפיוז נוהג לעוף לי בלי שליטה בכל מקום שמישהו מזכיר את "אבינו", לטעמי סרט פשע בינוני ומטה שבקושי מדגדג את חלון "סרט השבוע" בטלוויזיה, ונתייחס אליו כאל סרט משמעותי. אז שוב סליחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s