היום לפני 30 שנה

ב-17 באוגוסט 1987, בדיוק היום לפני 30 שנה, ירד מלאך המוות לביקור באיכילוב. הוא לקח עימו את האישיות שלטעמי היתה האמן הכי נפלא שחי בישראל בכל שנות המדינה. שייקה אופיר.

בגיל 58 נפטר שייקה אופיר. אמן שהיה רב תחומי, ובכל תחומי עשייתו היה מקצוען, וירטואוז, פרפקציוניסט. והיה חשוב לו גם – ישראלי. פעמיים בחייו יצא אל העולם הגדול, להתמקצע באומנותו, עבד עם הגדולים ביותר, היה על סף פריצה בינלאומית – ופעמיים חזר אל הארץ הזאת, כי רק כאן הוא הרגיש שהוא יכול ליצור. אטיין דקרו, אצלו למד אופיר פנטומימה, טען שביתו של האמן הוא הבמה, איפה שהיא לא תהיה. אופיר הרגיש שהאמן יכול ליצור רק בביתו שלו, מתוך הסביבה והאנשים שהוא מכיר. מתוך ישראל. ולכן הוא חזר לכאן, וידע לתפוס את פניה השונים של הציבוריות הישראלית בצורה שאף אחד לפניו או אחריו עשה. לפעמים אני חושב על שחקנים ושחקניות ישראלים שיוצאים אל העולם הגדול. לא ממש אכפת לי שאיילת זורר היתה אמא של סופרמן. אני זוכר לה את נינה ב"אסונות של נינה", או את התפקיד שעשתה בעונה הראשונה של "בטיפול". וממש לא משנה לי שגל גדות היא וונדר וומן. אני זוכר לה את סדרת הטלוויזיה "קטמנדו". יצירות שמדברות עלי כישראלי. שייקה אופיר הבין את זה.

אם אני מנסה לעשות בראש רשימה של הסרטים הישראלים הכי אהובים עלי, כמעט כולם יהיו מתוך הבציר המבורך של המאה ה-21. הרנסנס שהקולנוע הישראלי עבר ועדיין עובר מאז שנת 2000 הביא עימו יצירות מופת נהדרות. למשל "ואלס עם בשיר". וגם "חתונה מאוחרת". אבל יש סרט ישראלי אחד משנות ה-70 שאני לא מוותר עליו. "השוטר אזולאי". מעבר להיותו קומדיה גאונית, אפרים קישון ושייקה אופיר ידעו ליצוק אל תוך היצירה הזו הרבה לב ורגש. קומדיה מצחיקה עצובה, עם אמפטיה נפלאה לדמות שהיא לא יוצלחית. שוטר חסר יכולת מינימלית, אבל אופיר ידע לגלם בגופו של אותו שוטר גם את הקומי וגם את הרגעים האנושיים יותר. "עין אחת צוחה, ועין אחת בוחכת" היא לא רק המצאה לשונית מתחכמת של אופיר. היא מבוצעת בצורה נפלאה בסצינת הסיום של אותו סרט נהדר.

"לדעתי, עם מותו של שייקה אופיר, הלכה לעולמה אישיות אמנותית בסדר הגודל של צ'רלי צ'פלין". כך הספיד עמנואל בר קדמא את שייקה אופיר, כאן בעיתון שהתפרסם ב-18 באוגוסט 1987:

שייקה אופיר כתב, ביים, שיחק, היה פנטומימאי, וחוקר הנפש הישראלית. ואת כל זה הוא עשה בפרפקציוניזם שאין שני לו. מעטים האמנים שבמותם באים גם גדולי האומה כדי לנחם (ראו, למשל, בקטעי העיתונות הנ"ל, הספדים מאת שמעון פרס ויצחק נבון). שייקה אופיר היה שם נרדף למצוינות, למקצוענות, לעין חריפה, ולביצוע מדוקדק. ראו, למשל, בקטע הוידאו שכאן, כיצד אורי זוהר, בעצמו וירטואוז לא קטן, מביט בהערצה בביצועיו של שייקה אופיר

(צפו במיוחד בחלק השני של הוידאו, שם אופיר מדגים דרכים שונות לעשן סיגריה. בגיל 58 נפטר אופיר מסרטן)

אתמול התפרסמה רשימת המועמדים לפרס האופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע. הפרס שקרוי על שמו של שייקה. במהלך השנים גילינו שלהצבעה על הפרס יש כל מיני שיקולים, חלקם פוליטיים, וחלקם אחרים, שונים מאוד מהבסיס הכל כך מובן מאליו: הענקת פרס על מצויניות אמנותית. חברי אקדמיה יקרים, שכחו נא משיקולים זרים. הצביעו נא ברוחו של שייקה אופיר. הצביעו לסרט שהכי אהבתם, לשחקן שהכי ריגש אתכם, לשחקנית שהכי הצחיקה אתכם, לאמן שהציג את היצירה שהכי סחפה אתכם.

שייקה אופיר, נפטר ב-17 באוגוסט 1987. בדיוק היום לפני 30 שנה. זכרו עדיין ברוך.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “היום לפני 30 שנה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s