אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ שני

בגזרת האוסקר בשפה זרה העניינים מתקדמים בעצלתיים. עשרה ימים עברו מאז פרסמתי כאן את המקבץ הראשון של הסרטים העומדים לשיפוט האקדמיה האמריקאית. בעשרת הימים שעברו מאז נוספו עוד עשרה סרטים (כלומר, בממוצע סרט ליום, אבל זה לא עובד ככה. היו כמה ימים שלא זז כלום, והיו יום או יומיים שהוסיפו לרשימה כשלושה או ארבעה סרטים בבת אחת). בשנה שעברה המספר הסופי עמד על 85 סרטים. כרגע אנחנו עומדים רק על 20, אבל יש עוד כמעט חודש עד הדד-ליין. בינתיים, הנה סקירה של עשרת הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (בניגוד למקבץ הראשון, הפעם אין כאן תותחים כבדים, אבל כן יש כמה סרטים מסקרנים. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

לטביה – יומנה של מלאני (Melānijas hronika) – ויסטורס קאיריס

בלילה שבין ה-14 ל-15 ביוני 1941 נעצרו עשרות אלפי אנשים ברחבי ברית המועצות בהוראת השליט חסר הרחמים, יוזף סטאלין. אחת מהן היתה מלאני, עורכת עיתון לשעבר. העצורים הובלו למקום מעבר, שם הופרדו הנשים והילדים מהגברים. מלאני ובנה נשלחו למחנה עבודה בסיביר הקפואה. הסרט (בשחור לבן יפהפה) מספר על השרדותה של מלאני כננגד תנאי מזג אויר קשים וחיילים קשוחים. במשך 15 שנים מלאני כתבה מכתבים אל בעלה מבלי לדעת מה עלה בגורלו (המכתבים האלו, שממלאים את יומנה של מלאני, הם להבנתי השלד הנראטיבי של הסרט הזה). רק לאחר כ-15 שנה משתחררים מלאני ובנה לחופש, ואז הם לומדים מה קרה לאבא/בן הזוג. סרט מסקרן.

פינלנד – טום מפינלנד (Tom of Finland) – דומה קארוקוסקי

אני זוכר את השם הזה, דומה קארוקוסקי. לפני עשור בערך שגרירות פינלנד בשיתוף עם סינמטק תל אביב ערכו שבוע קולנוע מפינלנד. במסגרת הסרטים שהוקרנו, היו גם שניים של קארוקוסקי. אחד מהם היה נחמד, והשני היה מאוד מרשים, כזה שסיפר על קהילה סגורה ועל רצון לחופש מהמנהגים שלה. קהילה שכזו בפינלנד, אבל דומה בערך לחרדים מירושלים. מאז לא יצא לי לראות סרטים נוספים של קארוקוסקי, וזה כמעט קרה בחודש שעבר, עם "טום מפינלנד", אבל מסיבה לא ברורה, ההקרנה בוטלה. אני מניח שיאיר הוכנר, מנהל פסטיבל TLV,  ימשיך להילחם על ההקרנה של הסרט הזה, והוא כן יוקרן כאן מתישהו.

בינתיים אני רק אזכיר ש"טום מפינלנד" מספר על, ובכן, טום מפינלנד. זו ביוגרפיה של אמן פיני משנות ה-40-50 של המאה ה-20. הוא סבל אלימות ואפליה בגלל נטיותיו המיניות, והתגובה שלו היתה ציור אנשים בעלי סמכות (בעיקר מכוחות הבטחון) בסיטואציות הומוסקסואליות. הגאולה שלו באה מידי אמריקאי שהתלהב מציוריו, ולקח אותו תחת חסותו. הטריילר נראה מושקע מאוד, והסרט, כנראה, חשוב ומרגש.

אוקראינה – מרה שחורה (Рівень чорного)ולנטין ואסיאנוביץ'

קראתי קצת חומר על הסרט הזה, ולא ממש הבנתי. מה שכן הבנתי שבמרכז הסרט הזה עומד קוסטיה, גבר שעובר את משבר גיל ה-50. הוא צלם חתונות, יש לו בת זוג, אבא משותק, וחתול. הוא מסתכל על חייו העצובים כנגד הזוגות המאושרים שהוא מצלם. וזהו. איפה בדיוק התהליך שהדמות הזו עוברת, אל תוך יאוש, או אולי מתוך העצב לאיזושהי תובנה על החיים בגיל השני – לא כל כך הבנתי מה הסיפור כאן.

פלסטין – מחויבות (واجب) – אן מארי ג'אסיר

הסרט הזה נראה מאוד מסקרן. והוא פלסטיני, ובאותה מידה, ישראלי. אן מארי ג'אסיר, שסרטיה הקודמים ייצגו גם הם את פלסטין בתחרות האוסקר, מביימת סרט שנראה מופנם. סרט מסע של אב ובן. ואת האב והבן האלו מגלמים מוחמד באקרי וסלאח באקרי, אב ובן גם בחיים. בסרט, מוחמד באקרי עומד לחתן את הבת שלו (מריה זאריק, "בין העולמות"). הבן חוזר מלימודיו באיטליה כדי לעזור לאב במשימת חילוק ההזמנות לחתונה, שהיא, מסתבר, מסורת פלסטינית (לחלק הזמנות באופן אישי, ולא לשלוח בדואר). במהלך היום שבו יעברו עם הרכב ברחובות נצרת, בין מוזמן אחד לאחר, יעלו אל פני השטח המתחים בין אב לבן (בסרט, ואני מניח שגם בחיים). הסצינה המוצגת בלינק מראה שני שחקנים מצוינים, שאמנם מתווכחים מתוך שכנוע עמוק, אבל יודעים לא לצעוק ולא להשתגע. סרט מסקרן.

ונצואלה – אינקה (El Inca) – איגנאסיו קסטיו קוטין

מסתבר שבתחילת האלף היה מתאגרף מונצואלה בשם אדוין ואלרו, שהיה ידוע בכינויו "אינקה". מסתבר שהוא החזיק (ועדיין מחזיק) בשיא עולמי של נצחונות בנוק-אאוט. מסתבר שהוא היה אלוף עולמי באיזושהי קטגוריה. מסתבר גם שהוא כנראה היה אדם שלא הצליח להתמודד עם התהילה, הפרסום, וכל הרעש שמתלווה לחיים האלו. סוף דרכו היה ב-2010, דרך שהיתה מורד אחד גדול של התמכרויות ובגידות בבת זוגתו.

2 פרטי טריוויה: הסרט יצא למסכים בונצואלה בסוף השנה שעברה, ולאחר הצלחה קופתית, משפחתו של המתאגרף ז"ל הגישה תביעה לבית המשפט שיורה להוריד את הסרט מהאקרנים בגלל פגיעה בכבוד המשפחה. בית המשפט הסכים.

וגם: למפיקת הסרט קוראים נטלי סער-שלום. אין לי מושג מי זאת.

דרום קוריאה – נהג מונית (택시운전사 ) – הון ג'אנג

מזמן לא ראיתי סרט דרום קוריאני, כזה כמו שאני אוהב. כל שנה אני מוצא פנינה דרום קוריאנית אחת לפחות. השנה עוד לא (לא נראה לי שאני אראה את "אוקג'ה". נטפליקס לא משחררים אותו להקרנות מסחריות רגילות). הטריילר של הסרט הזה, שדרום קוריאה שולחת לאוסקר השנה, שימן לי שוב את בלוטות הרוק.

הון ג'אנג ביים לפני כמה שנים סרט שנקרא "איחוד חשאי". ראיתי ואהבתי את הסרט הזה. ב"נהג מונית" מתאחד שוב ג'אנג עם כוכב סרטו הקודם, והשחקן הדרום קוריאני המוכר ביותר מחוץ לקוריאה, קאנג סון-הו ("המארח", "רכבת הקרח", "צמא"). נדמה לי שיש כאן טייק מבריק למדי על סרטים הסטורים. להבנתי, על רקע אירועים שהתרחשו באמת במאי 1980 בדרום קוריאה בונה ג'אנג סיפור פיקטיבי שמהדהד גם היום. מסתבר שב-1980 הוכרז שלטון צבאי בדרום קוריאה, והציבור מחא בהפגנות נרחבות. גיבור הסרט הוא נהג מונית לחוץ מאוד בכסף. אלמן, מטופל בילדה אחת, הוא בקושי מתקיים מהמשכורת הצנועה שלו. וההפגנות ברחובות סיאול לא מוסיפות לבריאות שלו, כי הן חוסמות את התנועה. בתרגיל חצוף הוא עונה לקריאה של נסיעה של מישהו אחר, ולוקח נוסע גרמני אל חבל גוואנגז'ו. הוא לא יודע שהיעד נסגר ע"י הצבא, והמצב הבטחוני מעורער מאוד. וכך, סרט שמתחיל ככמעט קומדיה עם לב הופך לדרמה קיומית ואף למתח ופעולה (כנראה) סוחפים. אז אולי נראה את הסרט הזה בפסטיבל חיפה הקרב?

תאילנד – עד שיחשיך (By the Time it gets Dark) – אנוצ'ה סווויצ'קורנפונג

הסרט הזה רוצה לספר על השלכות של אירועים בעבר על ההווה של אנשים. האירוע המדובר הוא טבח שהשלטון ביצע בסטודנטים באוניבסיטת טאמאסאט בבנקוק ב-1976 שמחו על חזרתם של שליטים מושחתים אל אדמת תאילנד. השלטון תמך בחזרתם של השליטים המודחים, ודיכא באלימות את ההפגנות.

"עד שיחשיך" הוא לא סרט על האירועים האלו. "עד שיחשיך" הוא סרט על מישהי שעושה סרט על מישהי ששרדה את הטבח, ועל הקשר ביניהן. לטעמי, התיווך האמנותי הזה, שמובנה אל תוך התסריט, מיותר ומפריע לחוות את הדמויות.

גיאורגיה – אמא מסוכנת (საშიში დედა) – אנה אורושאדזה

אביבה אהובתי – גרסת האימה. אשה אחת היא עקרת בית, והיא גם רוצה להביע את עצמה בכתיבה. הכל טוב ויפה, אבל כשהיצירה מוכנה, והאשה חושפת את נפשה דרך הכתובים אל מול המשפחה שלה, דברים מפחידים מתחילים לקרות. התגובות של כולם אל היצירה, והתגובה של האשה אל התגובות – הכל מתגלגל אל סוג של סרט אימה מטורלל למדי. בדרך כלל אני בעד סרטים כאלו, אבל מהטריילר אני מקבל את הרושם שאני אאבד מהר מאוד את הדרך במבוך המוזר הזה, ולא בטוח שאני אבין למה.

קרואטיה – תפסיק להסתכל על הצלחת שלי (Ne gledaj mi u pijat) – חנה יוסיץ'

מצד אחד זה נראה כמו סרט מעניין. מצד שני, נדמה לי שהוא נופל מדי פעם לבוטות מיותרת שמרחיקה אותי מהדמות הראשית.

במרכז הסרט בחורה צעירה. המשפחה שלה יורדת לחייה, והיא חיה חיי שגרה מעיקים. ואז אבא שלה סובל משבץ, והופך לנזקק לטיפול צמוד. עם יחס משפיל מהמשפחה, עם מצב כלכלי שמחייב אותה לעבוד בשתי עבודות, עם אבא נזקק ואח נכה, ועם חוסר כרוני באהבה, גיבורת הסרט הופכת לתומכת המרכזית במשפחה, אבל גם מחפשת רגעי נחת קטנים במפגשים מיניים מזדמנים עם זרים מקריים. אלו הם רגעי החופש הקצרים אבל הכה ממכרים מהחיים הקשים היומיומיים שלה, והיא רוצה עוד מזה, אבל שיווי המשקל של חייה עומד להתערער.

סרביה – רקויאם לגברת ג' (Rekvijem za gospođu J) – בוג'אן וולטיץ'

גברת ג' בדיכאון. לפני שנה נפטר בעלה, בן זוגה זה שנים רבות. עוד מעט יגיע היום שיציין שנה שלמה מאז האסון. גברת ג' לא יכולה יותר. היא מחליטה להתאבד ולהצטרף לאהוב המת בדיוק שנה לאחר שהלך. אבל יש דברים שהיא רוצה לסדר לפני שהיא הולכת. למשל, להוסיף את שמה למצבה של בעלה. או ללכת ולקחת את הפיצויים המגיעים לה מהעבודה הקודמת שלה (הרי יש לה בנות שצריך לדאוג להן אחרי לכתה). אבל, מסתבר, הבירוקרטיה המזרח אירופית לא השתפרה הרבה מאז נפילת הקומוניזם, וגורמת עיכובים בתכניות של גברת ג'. אה, והיא גם מגלה, פתאום, שהבת בהריון…

סרט שעל פניו אמור להיות מדכא וכבד תנועה כנראה מקבל ספין הומוריסטי שחור, עם תבלין של ביקורת כלפי הממסד המאובן של השלטון החדש במזרח אירופה, שהוא, אולי, לא כל כך חדש כמו שהיינו רוצים לחשוב.


עד כאן המקבץ השני. אני מקווה שככל שהדד-ליין יתקרב הקצב יגבר. יהיו עוד מקבצים, מקווה שבקרוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ שני

  1. פינלנד – אני לא יודע איזה הקרנה בוטלה, אבל ההוקרן בהקרנה יחידה בפסטיבל הגאה (ואכן משום מה הייתה רק הקרנה בודדה לעומת השאר). בגלל הסרט ההוא שציינת (ועוד כמה אחרים) מאד ציפיתי לסרט הזה ולא התאכזבתי, אחד הסרטים הטובים שיצא לי לראות השנה, אם כי קשה לי להאמין שהוא בעל סיכויים אמתיים.

    גאורגיה – עוד סרט ממש טוב שקשה לי לראות איך יוכל להתברג ברשימה הסופית ואל דאגה אין סיבה שתלך לאיבוד או תשתעמם. גם לא הייתי מגדיר אותו כסרט אימה אלא יותר כסרט תודעה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s