יוצא מן הכלל: הביקורת

(שם הסרט במקור: Le Redoubtable)

שחקנים הם אנשים אידיוטים. הם רק אומרים טקסטים שמישהו אחר אמר להם להגיד. אומר השחקן לואי גארל, המגלם את הבמאי ז'אן לוק גודאר בסרט "יוצא מן הכלל", בעודו מביט למצלמה.

אני לא חושבת שאני אעשה תפקיד בעירום אם עצם העירום לא יהיה מוצדק ואינהרנטי לסיפור ולסיטואציה שבתסריט. אומרת השחקנית סטייסי מרטין, המשחקת את אן ויזמסקי, אשתו הצעירה של גודאר, בעוד היא (וגארל/ גודאר) מסתובבים בעירום מלא בביתם (שהוא גם סט הסרט שאנחנו רואים). מרטין, אגב, התפרסמה ב"נימפומנית", גם שם היא הופיעה בעירום מלא (והרבה).

יש ב"יוצא מן הכלל" גם שיחה של גודאר (גארל) עם (שחקן המגלם את) הבמאי ברנדרדו ברטולוצ'י. גארל התגלה לפני כעשור וחצי ב"החולמים", סרטו של ברטולוצ'י.

ועוד כהנה וכהנה התחכמויות.

השאלה הראשונה שצריך לשאול כשהולכים לראות את "יוצא מן הכלל" היא האם אתם יודעים מי זה ז'אן לוק גודאר. והשניה היא האם אכפת לכם. כי "יוצא מן הכלל" הוא סוג של קרקס של מישל האזאנאויציוס (אף פעם אין לי מושג איך כותבים ו/או מבטאים את השם הבלתי אפשרי שלו), במאי מיומן של קומדיות (כולם מכירים כאן את "הארטיסט", סרט נהדר שגם זכה באוסקר, ולפני כן הוא גם ביים שני סרטים בסדרת OSS 117, פרודיות ריגול מאוד מצחיקות), אבל אני לא בטוח שהמשחקים הקולנועיים של הבמאי כאן באמת מגיעים מאמביציה יצירתית שלו עצמו.

כי גודאר, גם למי שבא לסרט כאן ללא ידע מוקדם, מתגלה כאדם שעושה דווקא לכולם. הוא מהפכן בנשמה, אבל גם כשאנשים באים אליו עם מחמאות, הוא מתנהג אליהם בגסות. כלומר הוא מהפכן קיצוני יותר מכולם. והוא גם קצת אינפנטיל, כי כשהוא מרחיק גם את אשתו מעליו, הוא מתנצל כי גם הוא, כמו כולם בסופו של דבר,  רוצה קצת אהבה. אז סוג כזה של אמן, שמשחק עם השפה הקולנועית באינספור דרכים לא מתוך חדוות יצירה, אלא מתוך דווקאיות תמידית, זוכה כאן למחווה לא כי האזאנאויציוס רוצה לשחק עם הקולנוע, אלא כי הוא רוצה לחקות את האיש שהוא מספר עליו. וכך כל הקלילות שלכאורה שורה על כל הסרט הזה שנקרא "יוצא מן הכלל" עפה מן האויר, והסרט הזה הופך לשעשועון ליודעי דבר בלבד. ניים-דרופינג מאסיבי שידבר רק למי שמכיר, שוטים ארוכים העוקבים אחרי הדמויות שהולכות ברחוב, ובהם מה שכתוב על הקירות מעניין יותר ממה שהדמויות אומרות (מתסכל את מי שלא ממש מבין צרפתית), התחכמויות עם כותרות התרגום, ועוד כהנה וכהנה משחקים שלא ממש באים מתוך הרצון לשחק, אלא מתוך הרצון לקוד קידה לאדם שמתואר בסרט כדי בלתי נסבל.

אז לא, מה פתאום, זה לא סרט רע בכלל. ואפילו מרענן לראות סרט שלא הולך ישר, אלא באמת מחפש לשנות את השפה הקולנועית, לא ללכת ישר כמו כולם, רק שהסיבה לכל זה היא לא נכונה, ולכן התוצאה לא באמת אפקטיבית. זה לא שמישל האזאנאויציוס רצה פתאום לעשות סרט שהוא משובת נפש, אלא שהוא רצה לעשות סרט על אדם ששינה את שפת הקולנוע, אז הוא גם עושה את זה. כי הוא צריך, לא כי הוא רוצה. ולכן הסרט הזה, בסופו של יום, לא באמת השאיר עלי חותם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s