זה: הביקורת

(שם הסרט במקור: It)

סרט אימה על ליצן שמפחיד, חוטף, טורף, ומחביא ילדים. לא הטעם שלי.

סרט שמבוסס על ספר אימה קאנוני שלא קראתי של סופר ידוע ומוכר, שראיתי כמה סרטים שנעשו על פי יצירות שלו, ואהבתי אותם ("חומות של תקווה", למשל), אבל נדמה לי שהמיתולוגיה סביב הספר הזה גדולה ועצומה, והסרט הזה נעשה עבור יודעי דבר המכירים את הספר ואת הדמויות. אני לא מכיר דבר, ולא בטוח שיש לי מה לעשות בסרט כזה.

כבר חשבתי לוותר על הצפיה בסרט, אבל…

בזוית העין, פתאום, גיליתי שעל הגה הבימוי יושב אחד, אנדי מושטי. המושטי הזה עשה לפני כמה שנים סרט שנקרא "מאמא", סרט שאני זוכר מאוד לטובה. חשבתי שאולי המושטי הזה יעשה משהו ראוי מהסיפור הזה, ואולי בכלל זה טוב שאני מגיע לסרט הזה ללא ידע מוקדם.

טעיתי. הסרט הזה הוא אכזבה גדולה מאוד.

נתחיל מזה ש"מאמא", הסרט שבו גיליתי את מושטי, הוא סוג של מחווה של הבמאי הצעיר לגיירמו דל טורו. כאן מושטי לבד, ונדמה לי שהוא מאבד פוקוס בכל הקשור לעבודת הבימוי שלו, וכך "זה" הוא קטלוג אינסופי של חיקויים שחוקים של אינספור סצינות אימה מכל הסרטים בז'אנר הזה שאי פעם נעשו (ואת זה אני אומר בתור אחד שרואה מעט מאוד סרטי אימה, ועדיין כל נסיונות ההפחדה לא עבדו עלי כי ידעתי לזהות את הטכניקות שבהן עובד מושטי ולצפות את מהלכיו). אבל יותר מכך, נדמה לי שעיבוד התסריט מאוד לוקה בחסר.

כי בבסיס היצירה הזו עומדת הנחת עבודה מרתקת, מהפכנית, חתרנית: "זה" בעצם אומר שהמבוגרים, אלו שאמורים להיות המנחים של הילדים אל העולם, המשענת שלהם, הבית הבטוח שלהם, התשובה לשאלות שלהם – המבוגרים בעצם בוגדים בייעודם, והם פוצעים, פוגעים, מקלקלים את הנוער שהופך אח"כ לבוגר. אין ב"זה" ולו דמות מבוגר אחת שאפשר להישען עליה. בראש הדמויות האכזריות האלו עומד, כמובן, הליצן הקטלני. אבל יש גם את האבא המתעלל מינית בביתו; האמא שמסממת את הבן שלה בתרופות ללא שום צורך רפואי רק כדי להשאיר את בנה קרוב אליה; את האבא השחור המלמד את בנו אכזריות כלפי חיות; ואת הילד השמנמן הסובל מהתנכלויות מתלמידים משכבה מבוגרת יותר, ומנהיג החבורה הזו סובל, בתורו, מהתעמרות אביו.

אז עם רעיון כל כך מרתק בבסיס הסרט, חבל ש"זה" הוא כל כך מעיק ולא מתחבר. כל הדמויות, כולן, חסרות פיתוח. המבוגרים הם סתם רעים ללא סיבה, והסצינות עם הילדים קצרות מדי, לא מספיקות לפתח קשר כלשהו בין הצופה לבין הדמויות על המסך. וזה בגלל שמושטי עובד מאוד קשה כדי להנדס סצינות אימה שונות ומשונות (הן רק לא שונות מכל סרט אימה אחר, ולפיכך לא משונות). לרגעים הרגשתי כמו בסרט האימה היפני מלפני עשור, "הטינה", אחד הסרטים המגוחכים שראיתי בחיי. שם, כמו פה, יש כמה דמויות לא ממש מעניינות, שמגיעות לאיזשהו מקום שבו הבמאי יכול לנסות להפחיד אותנו עם טריקים זולים. הבעיה היא שהסצינות  עם הילדים ב"זה" קצרות, אין פיתוח מספק של דמויות, ולכן גם לא באמת אכפת לי מכל דמות בנפרד, אז אני לא באמת מפחד לגורלן.

מה גם שמסתבר שהאימה הזו עובדת רק על ילדים. בסצינה אחת די בהתחלה, ואח"כ בסצינה נוספת בחדר האמבטיה של הנערה, אנו מבינים שרק הילדים חווים את האימה. המבוגרים לא רואים דבר ממחזות האימה שהילדים חווים. אז אם הכל בראש, אם הכל דמיון, אז גם הפחד לא אמיתי. כל אפקט האימה נזרק מהחלון.

"זה" לוקח את הזמן שלו, הרבה יותר מדי זמן, כדי לבנות סיפור על יותר מדי דמויות בנפרד, כשכל חמש דקות בערך יש סצינת אימה לא מפחידה המנסה לפגוע בדמות שלא כל כך אכפת לי ממנה. במקום להשקיע את הזמן בפיתוח דמויות והקשר ביניהן כדי שאני באמת אקשר אליהן ואהיה חרד לגורלן כשהאימה מגיעה, מעדיף מושטי (לנסות)להבהיל אותי שוב ושוב, והוא לא מצליח לא לקרב אותי לדמויות, ולא להפחיד.

"זה" הוא סרט ארוך, ובערך שעה אל תוך הסרט הצצתי בשעון, וחשבתי: אולי אני אפרוש. סרטי אימה הרי זה לא ממש בשבילי, והסרט הזה לא משהו בכלל. ובדיוק כשעברה המחשבה הזו בראשי, בדיוק אז החליטו יוצרי הסרט להתחיל לקשור את הקצוות המאוד פרומים של הסרט. בדיוק אז מתאחדת החבורה ומנסה ללכת ביחד נגד הרוע האולטימטיבי (כי זה ילדים ביחד נגד המבוגרים הרעים). ואז הבמאי כבר מנסה להראות שכל מה שהיה עד עכשיו זו רק הכנה למה שיקרה מעכשיו. רק שזה לא קורה. מה שקורה מעכשיו זה רק עוד מאותו מעיין של חיקויי אימה שחוקים, רק במקום ילד אחד כל פעם, זו קבוצת ילדים. ועדיין לא ממש אכפת לי מהם (ומסיפור האהבה חסר הבשר שכאילו נרקם לו כאן). הכל מסומן כאן, לא באמת קיים רגשית (האח האובד, הנערה הפגועה מאביה אבל מתחילה לגלוך רוך אצל בחור אחר, ועוד כהנה וכהנה) – הסצינות שהן לא-אימה קצרות מאוד, חסרות אפקט, ולכן לא אכפת לי מה שיקרה להן, או מה שהן מגלות.

אז ראיתי את "זה", ואני חושב שאני מבין למה הוא נחשב לכזו יצירה קאנונית. חבל רק שהסרט הוא…לא יותר טוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s