אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ חמישי

עוד 6 ימים חלפו, ועוד 7 סרטים הצטרפו למירוץ לאוסקר בשפה זרה. 7 סרטים ואחת אנג'לינה ג'ולי. כן, זוכת האוסקר, ההיא שרגשה אותי ב"החלפה" של קלינט איסטווד, ושרגשה הרבה אחרים בכל מיני סרטי אקשן שונים ומשונים (כולל מישהי בשם לארה קרופט. אין לי מושג מי זאת) – היא המועמדת של קמבודיה לאוסקר בשפה שאינה אנגלית. אז הנה סקירה על 7 הסרטים שהצטרפו לרשימה בימים האחרונים, שבעה סרטים שביחד עם הסרטים שנסקרו במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) מביאים את מספר הסרטים ברשימה ל-50. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

בריטניה – הבית שלי (میرا پاک لینڈ) – סרמד מסעוד

הסרט הוא בריטי, אבל הוא מתרחש בפקיסטן, ומדבר אורדו. הבריטים כנראה נתנו לסרט את הנראות המרשימה, והסרט נראה משוכלל בצילום ובעריכה, וסיפור הסרט הוא פשוט, והוא יכול ללכת לכיוון המעשיה השקופה והדידקטית, או לכיוון סיפור המתח הסוחף והמרתק. פרמיס הסרט הוא כמעט וואן-ליינר: אשה ושתי בנותיה הבוגרות נאלצות להגן בעצמן על הבית שלהן מפני המון גברי זועם וחמוש. הטריילר מרחיב את היריעה מעט, ונותן קונטקסט למצב הבסיסי של הסרט. זה נראה מרשים, רק אני לא בטוח שבסופו של דבר לא מדובר במשל שקוף על נשים חזקות בעולם של גברים.

ברזיל – בינגו: מלך הבוקר (Bingo: O Rei das Manhãs) – דניאל רזנדה

הסרט הזה אלמוני לחלוטין, אבל על פניו הוא נראה לא רע בכלל. במרכז הסרט גבר בחיפוש אחרי הצלחה. הוא הולך בעקבות אימו, אמנית במה בשנות ה-50, ומנסה את מזלו בהופעות כליצן. גיבור הסרט אף הופך לכוכב לאומי בקנה מידה עצום, ובהובילו את תכנית הבוקר לילדים בדמות הליצן בינגו הוא הדמות המפורסמת ביותר בברזיל. יש רק בעיה אחת: כולם מכירים את הליצן, אבל אף אחד לא יודע מי האדם מאחורי האיפור והבגדים, וסעיף נסתר בחוזה אוסר על האדם שמאחורי הליצן לגלות את זהותו. וכך הליצן אולי מצליח, אבל האדם מתחת לאיפור קמל והולך כתוצאה מחוסר ההכרה. נראה סרט חביב.

מרוקו – עניי עירך (غزية) – נביל עיוש

נביל עיוש הוא במאי פורה במיוחד, שעושה סרטים על חופש אנושי כנגד מסורת ובדרכו האנושית מנסה לפרוץ דרך לתושבי מרוקו. הוא ביקר לא פעם בישראל, וסרט (יפה) אחד שלו שנקרא "נסיך הרחוב" הוקרן כאן בהקרנות מסחריות. סרטו האחרון הוקרן השבוע בפסטיבל טורונטו, ולפי מה שקראתי עליו, מדובר בסרט שאפתני במיוחד, כזה שאורג ליחידה אחת כמה וכמה סיפורים שונים (בביקורת ב"הוליווד רפורטר" כתבו שברגעיו הטובים, "עניי עירך" הוא כמו גרסה מרוקאית של "מגנוליה". הביקורת גם מציינת שיש רגעים פחות טובים, ולא כל הסיפורים מעניינים באותה מידה).

מורה שמסור לתלמידיו בצורה יוצאת דופן מתחיל להתקשות יותר ויותר בעבודתו כאשר רפורמה לאומית בחינוך מכניסה באגרסיביות תכנים דתיים אסלאמיים לתכנית הלימודים (הסיפור הזה במתרחש ב-1982. שאר הסיפורים ב-2015. כולם בקזבלנקה); מסעדן יהודי מתאהב בנערת ליווי, הנרתעת ממנו כאשר היא מגלה את מוצאו; בחורה שתקועה במערכת יחסים עם גבר מתעלל; מוסיקאי צעיר השואב השראה דווקא מהמוסיקאי המערבי המנוח פרדי מרקורי, וחבריו לועגים לו בגלל מראהו; ונערה שמגלה את מיניותה, ומתנגשת עם כללי השמרנות המחמירים. כל הסיפורים האלו מתנגשים בסוף, במה שאמור להיות פיצוץ מסיבי.

פקסיטן – סאוואן (Saawan) – פארהאן אלאם

נדמה לי שבעוד שהטכניקה בסרטים מסוימים לפעמים משתפרת מאוד, היכולת לספר סיפורים בקולנוע עדיין נשארת הרחק מאחור, שלא לומר פרימיטיבית ומגוחכת. לדוגמא: הנציג הפקיסטני לאוסקר השנה. הסיפור הוא על נער נכה שסובל מהתנכלויות מאביו ומהסביבה על רקע נכותו. הוא נזכר באימו שגרה בעיר הגדולה, ויוצא למסע להגיע אליה, למרות נכותו, כנגד סכנות גדולות שבדרך, כשמאחוריו רוע הלב של אביו ושכניו. הטריילר מרשים מאוד מבחינת ערכי הפקה וצילום, אבל מבטי השחקנים מלאי האימה כל כך מגוחכים, המוסיקה כל כך דרמטית – זה נראה כמו סרט די טפשי שרק נראה טוב.

אלבניה – בוקר (Dita zë fill) – ג'נטיאן קוצ'י

גיבורת הסרט נמצאת בבעיה. אין לה כסף, והיא מפגרת בתשלומי השכירות שלה. אחרי כמה חודשים, אין לבעלת הדירה שלה ברירה, וגיבורת הסרט המטופלת בתינוק מוצאת את עצמה ללא בית. היא מטפלת באישה מבוגרת המרותקת למיטתה, וכפתרון ביניים היא מוצאת קורת גג בביתה של האשה החולה. עכשיו רק צריך לדאוג להשאיר אותה בחיים…

נשמע כמו קומדיה מרירה, שבמאי עם חוש נכון יכול למצוא בה את האיזון בין השחוק לבכי, ולהפוך את הסרט הזה למרגש וחכם. ממבט בטריילר נדמה לי שהעגמומיות שולטת.

לאוס – אחותי (ນ້ອງຮັກ) – מאתי דו

לאוס, מדינה נשכחת באסיה, שולחת לראשונה סרט לאוסקר. ממבט על הסרט ומקריאה עליו נדמה שהוא יכול להיות מעניין, ומצד שני, נדמה לי שהוא מזגזג יותר מדי בין ז'אנרים, והוא יכול להיות גם סרט אימה, גם מתח, גם דרמה חברתית, וגם קומדיה, והוא יכול לפספס את כולם בגלל הגודש.

הסיפור הוא על אשה כפרית ללא עתיד של ממש שמקבלת את הצעתה של בת דודתה העירונית לבוא לגור אצלה ואצל בן זוגה ולעזור לטפל בה, מכיוון שהיא הולכת ומאבדת את ראייתה. עם חלוף הזמן, ועם התדרדרות הראייה של בת הדודה (שמרגישה מאוד קרובה לאשה הכפרית עד שהן קוראות אחת לשניה "אחותי"), העירונית מתחילה לסבול מחזיונות של רוחות, ובעודה בטרנס, היא ממלמלת סדרה בלתי ברורה של מספרים. הכפרית מגלה במקרה שהמספרים האלו הם המספרים הזוכים של הלוטו, והיא מתחילה להרוויח קצת כסף בעזרת כוחותיה הנסתרים החדשים של הבת דודה. עד שהמדיום הטריה מגלה שהכפרית עושה כסף על חשבונה…

נשמע כמו אחלה רעיון לסרט, רק שאני לא בטוח שהבמאית סגורה על איזה סוג סרט היא רוצה לעשות, ומכאן שאני לא בטוח שהטון של הסרט יהיה הגיוני, כזה שניתן יהיה לעקוב אחריו בעניין.

קמבודיה – בראשית הם רצחו את אבי (First They Killed my Father) – אנג'לינה ג'ולי

זה משפט מאוד משונה לכתוב: הסרט שמייצג את קמבודיה באוסקר הוא סרטה האחרון של אנג'לינה ג'ולי. הסרט שבו היא מתארת את השרדותה של ילדה תחת שלטון החמר-רוז' הרצחני בקמבודיה בשנות ה-70. אני לא כל כך יודע איך לגשת לסרטים של ג'ולי כבמאית. ברור שאכפת לה, באמת אכפת לה, מחוסר צדק ומסבל של אנשים פשוטים, רק שאני לא בטוח אם אין בגישה של ג'ולי סוג של פטרונות אמריקאית שבאה ממקום עשיר ויודע כל, ורצינות תהומית שבתורה מאבדת את המבט האנושי באמת.

מהביקורות שקראתי, הסרט החדש של ג'ולי מדלג מעל המשוכות האלו, ומצליח להיות תעודה כנה של השרדותה של ילדה את הנורא מכל: משפחתה נעקרת ממקומה עם עלייתו של שלטון קומוניסטי-דיקטטורי; אביה היה פקיד ממשלתי בשלטון הקודם, ולכן הוא מטרה מיידית. הוא מנסה להסתיר את המידע הזה, אבל כנראה לא צולח (ראו שם הסרט). הסרט, לפי מה שקראתי, מוגש כולו מנקודת מבטה של הילדה, וכך לא באמת צריך להסביר את כל ההתפתחויות. ילדה קטנה לא באמת מבינה בפוליטיקה. היא כן מבינה אם היא צריכה פתאום להחזיק נשק וללמוד לירות, או ללכת ולהטמין מוקשים במקומות שאומרים לה – פוקדים עליה. הרפתקאות שונות ומשונות של ילדה שרק מנסה לא למות, ולמצוא את משפחתה שנעלמה/ הועלמה. יכול להיות סרט מעניין וטוב, ויכול להיות החמצה בגלל נקודת המבט החיצונית של האמריקאית.


עד כאן הסקירה החמישית. הערב ישראל מצטרפת למירוץ. וכמו שאתם רואים, המירוץ לא קל. הדד-ליין הוא תחילת אוקטובר. אני אמשיך לעקוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ חמישי

  1. בריטניה – למה "בית שלי"? זה לא אמור להיות משהו כמו "אדמתי הטהורה"?

    מרוקו – הייתי בטוח שאחרי "Much Loved" (סרט על זנות שעורר לא מעט התפרצויות אלימות במרוקו) בחיים לא יבחרו בעיוש. שמח שטעיתי.

    לאוס – זמין באייטונס.
    ———
    איתן לספרטק: לגבי התרגום של הסרט הבריטי: על פי רוב, אני מנסה להיצמד לתרגום של השם המקורי, ולא של השם הבינלאומי באנגלית, כפוף, כמובן, לתקציר עלילת הסרט והטריילר שלו. בעברית, למילה "בית" יש משמעות כפולה: גם הבניין הפיסי עצמו (במובן House), וגם השייכות הרגשית של האדם לאותו מבנה (במובן Home). הרגשתי שזה יהיה נכון יותר לתרגם את שם הסרט ל"בית שלי".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s