פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע 2017: המועמדויות

בעוד כשבוע וחצי יתקיים במדבר פסטיבל סרטים בערבה. במסגרתו, בין היתר, תתקיים מחווה לקולנוע האוסטרלי. יוקרנו שם סרטים אוסטרלים קלאסיים (מומלצים במיוחד "פיקניק בצל ההר" של פיטר וויר מ-1975 ו"לנטנה" של ריי לורנס מ-2001), וסרט אחד חדש של וורוויק ת'ונרנטון, שביים לפני כמעט עשור סרט נפלא שנקרא "שמשון ודלילה", אבל מאז הוא היה הבטחה שלא מצליחה לקיים את עצמה. אולי סרטו החדש יקשור חוטים מלפני עשור. על כל מקרה, הסרט הזה לא יצא למסכים גם באוסטרליה, כך שאין לו עדיין נראות בתחרויות הפרסים המקומיות שם.

היום (בעצם אתמול לפי שעון אוסטרליה) התפרסמו שם המועמדויות לפרס האקדמיה שלהם. מספר מצומצם של סרטים ממלאים את רשימת המועמדויות, אחד מהם מוכר מאוד גם לקהל הישראלי, ועל השאר רק שמעתי פה ושם (להקרנה בפסטיבל ערבה בשנה הבאה?). אבל נתחיל עם זה המוכר:

הסרט המוביל עם מספר המועמדויות הגדול ביותר הוא

פאטי קייקס: הביקורת

(שם הסרט במקור: Patti Cakes)

יש ל"פאטי קייקס" התחלה מלהיבה. משהו שיורד לעומק נשמתה של הדמות הראשית, שואב משם את הדרייב הכי בסיסי שלה, ומוציא את זה החוצה בצורה יצירתית ונהדרת (היא הולכת באויר וחולמת. ממש). אבל שאר הסרט מתעקש להניח לעומקים, ונשאר בתחום ה"חביב אבל זניח".

כי הסרט הזה הרי מבקש להבין את המקור ליצירה. את העלבון, הדוחק, המצב הכלכלי הלא מאוד משופר, הסטרס של החיים של אשה מהמעמד הנמוך בארה"ב, ולא סתם אשה, אלא אשה לבנה כבדת משקל שצריכה לעבוד קשה ולהגיד תודה על כל יום עבודה ועל כל דולר שנכנס לכיס – כל זה צריך לבוא לידי ביטוי בשירים שהיא שרה. כל תו, כל שורה בשיר שהיא שרה צריכים להגיע מתוך הנפש המיוסרת שלה.

ואז פוגשת פאטי, גיבורת הסרט, באחד ש

פרסי דאג'ונג 2017: הזוכים

לפני שבוע בדיוק סקרתי כאן בבלוג את המועמדים לפרס הדאג'ונג של האקדמיה הדרום קוריאנית לקולנוע לשנת 2017. היום התקיים טקס חלוקת הפרסים. בשנים שעברו זוהרו של הטקס הועם בגלל שערוריות ניהול כאלו ואחרות. השנה לא קראתי דבר על בלגן כזה או אחר. מצד שני, לא רק שהאקדמיה הקוריאנית חילקה את הפרסים בין כמה סרטים, אלא שהטקס הקוריאני השנה הצטרף לאופנה משונה ודי נפוצה בטקסי פרסים ברחבי העולם בשנים האחרונות (כולל האוסקר והאופיר הישראלי), ונתנה מעט מאוד פרסים לסרט שאמור לקבל את הספוטליייט המרכזי, זה שזוכה בפרס הסרט הטוב.

השנה, הסרט הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בדרום קוריאה הוא

להעיר את המלכה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Victoria & Abdul)

בביקורת שלי על "פילומנה", אחד מסרטיו האחרונים של סטיבן פרירס, כתבתי, בין היתר: נדמה שפרירס הוא פשוט במאי שעובד. חלק מצליח לו, וחלק לא. את "להעיר את המלכה" הלכתי לראות כשכבר ידעתי שהסרט הזה שייך לקבוצת ה"חלק לא". הביקורות לא בדיוק מלטפות, והסרט באמת לא ממש סוחב. אבל לא מדובר בסרט רע, לטעמי. לסטיבן פרירס יש מוניטין לא קטן, וקריירה של למעלה משלושים שנה, עם סרטים שבחלקם מצליחים ומוצלחים מאוד, ונדמה לי שבגלל זה, כשהוא מוציא סרט פחות טוב, אז האכזבה גדולה, והתגובה הביקורתית מוגזמת. כן, גם אני חושב ש"להעיר את המלכה" הוא סרט חלש יחסית לשאר סרטיו של פרירס, אבל ניתן לצפות בו בהנאה מסוימת, אם עושים לו הנחה מראש.

הסרט מספר על ידידות לא צפויה בין המלכה ויקטוריה לבין משרת הודי. התקופה היא סוף המאה ה-19-תחילת ה-20. שני השחקנים הממלאים את התפקידים הראשיים יוצמרים זיווג קולנועי מלא חן, כבוד אנושי, אפילו סוג של אהבה כנה בין שני אנשים (כמו אהבה של אם לבנה, או לבן שהיא היתה רוצה שיהיה לה). ג'ודי דנץ' נפלאה בתפקיד הראשי של אשה ש

אנשים ומקומות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Visages Village)

הסרט הזה זוכה לביקורות מצוינות בצורה יוצאת דופן. אז הלכתי לראות במה מדובר. ואני חושב שמדובר בסרט חביב, לרגעים אפילו מרגש, אבל גם בסרט שלמרות אורכו הקצר יחסית הוא מתחיל בשלב מסוים לחזור על עצמו, ואם נכנסים לסרט הזה מבלי להכיר את שם הבמאית, או מבלי לדעת מי זה ז'אן לוק גודאר, ומה זה כלב אנדלוסי – קשה באמת להתחבר אליו.

כי יש כאן זוג מוזר. במאית קולנוע ותיקה ומזדקנת בשם אנייס ורדה (את "קליאו מ-5 עד 7", סרט שהיא עשתה בשנת 1962, אני מאוד אוהב. לא ראיתי סרטים אחרים שלה), ואמן רחוב מוזר וצעיר בשם ז'י-אר. הקונספט שלו הוא לצלם אנשים במעין מעבדת צילום ניידת, ויש לו את הטכנולוגיה להוציא את הצילום בגודל עצום של שלט חוצות לפחות. ואת הצילום הענק הוא מדביק על קירות בגודל בניין.

הקונספט הזה מחזיק את ה

אליבי.קום: הביקורת

(שם הסרט במקור: Alibi.com)

לפעמים אין הרבה מה להגיד על סרט. "אליבי.קום". סרט מצחיק. וזהו. ובקצת (אבל ממש קצת) יותר בפירוט:

קומדיה. מצחיקה. באמת. מבוימת בכשרון. בטיימינג טוב. משוחקת כמו שצריך. עם מחשבה מקורית. באמת אחלה סרט. מה רע?

לא רע. רק לא מספיק טוב.

כי היה כאן חומר ל

אמור: הביקורת

בהפרש של שבוע יצאו כאן שני סרטים ישראלים איומים. שניהם משאריות התחרות לפרסי אופיר 2016. אני לא נהנה לכסח סרטים, ומצד שני, אני מרגיש שפטור בלא כלום אי אפשר. אז הנה, ממש בקצרה:

"אמור" הוא סרט עם תסריט מגוחך, ובו דיאלוגים איומים, בלתי אפשריים, לא אמינים, שיוצרים סיטואציות לא ריאליסטיות, שבתורן מתחברות לסרט שהתואר "חובבני" יותר הולם אותו. ובכלל: גיבור הסרט חוזר מצרפת אחרי כמה שנים, לא עושה כלום במשך סרט שלם, ואז, בסוף,

אמא !: הביקורת

(שם הסרט במקור: ! Mother)

אני מאוד חצוי לגבי הסרט הזה. מצד אחד, זה סרט מאוד מרשים. פוער לסתות ברמה מאוד לא רגילה. תאהבו או לא תאהבו את הסרט הזה, דבר אחד אני יכול להבטיח לכם: לא תראו דבר כזה בקולנוע השנה. רמות הטירוף שיש בסרט הזה מדהימות, כמעט גורמות לי למחוא כפיים באולם לבמאי-תסריטאי על ההעזה, כושר ההמצאה, התעוזה, ואפילו החוצפה. סרט מדהים למדי. ואז מגיע הרגע שצריך לומר גם: הסרט הזה פשוט לא עובד.

דארן ארונופסקי. זה השם של הבמאי. כל הטירוף הזה – האמת שזה היה צפוי. זה היה אדיר ונפלא ב

פרסי דאג'ונג 2017: המועמדויות

הנה עוד דבר שהתעכב על שולחני בגלל פסטיבל חיפה: סקירת המועמדים לפרס הדאג'ונג של האקדמיה הקוריאנית לשנה זו. במהלך הפסטיבל השנה חשבתי לרגע (והיה לי רק רגע אחד קטן לחשוב) שבעצם לא ראיתי סרטים קוריאנים השנה. בעצם ראיתי רק אחד, והוא היה בינוני למדי. איפה כל הסרטים המצוינים שאני רואה מדי שנה, כולל בפסטיבל חיפה ("נערת התא לשמירת חפצים", למשל, או "רכבת לבוסאן")? לא השנה. הם לא הגיעו לארץ בשום צורה. אבל אפשר עדיין לקוות שנוכל לראות אותם באיזושהי צורה. הנה משהו שמשמן את בלוטות הרוק, הסרטים הטובים ביותר בקוריאה השנה, אלו שעומדים לשיפוט האקדמיה הקוריאנית לקולנוע. צריך לומר שהסרט הקוריאני הטוב ביותר השנה (כנראה) לא נמצא ברשימה הזו. "אוקג'ה" של בונג-ג'ון הו נקלע לאש צולבת בין בית ההפקה שלו (נטפליקס) לבין המפיצים בכל העולם, וכך בתי הקולנוע בקוריאה לא הפיצו את הסרט הזה (גם בישראל לא. למרות שהוא היה בתחרות הרשמית בקאן), ו"אוקג'ה" נעדר מרשימת המועמדים (איזה מין מקום זה נטפליקס: בוא נפיק לך את סרט חלומותיך, את זה שתמיד רצית לעשות והוליווד בחיים לא תסכים לשים על זה כסף, אבל גם בוא נקבור אותו, כך שמעט מאוד אנשים יראו אותו וידברו עליו). אז הנה רשימת המועמדים שכן הופצו השנה בקוריאה, הסרטים המסקרנים שמגיעים מהמדינה המסקרנת הזו:

בראש רשימת המועמדים עומד

אוסקר שפה זרה 2018: מקבץ תשיעי ואחרון

מעט אחרי תחילת פסטיבל חיפה התפרסמה הרשימה הסופית של הסרטים העומדים לשיפוט האקדמיה האמריקאית לקולנוע בתחרות לאוסקר לסרטים שאינם באנגלית. במהלך החודש שעבר סקרתי כאן בבלוג על פני 8 מקבצים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי, מקבץ שמיני) 80 סרטים. ברשימה הסופית יש 92 סרטים, אז חיכיתי עד שענייני פסטיבל חיפה יסתיימו, והנה אני משלים את החסר. 12 סרטים נוספים, ועוד סרט אחד של בנגלדש שהוחלף. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי: