חזק יותר: הביקורת

(שם הסרט במקור: Stronger)

כנראה כשהאמריקאים חוטפים מכות, מקבלים בהפתעה לפנים פיגוע טרור קטלני, הם מגיבים בפטריוטיות מוגברת. סרט שני השנה שמגיע למסכים על ההשלכות של הפיגוע שהיה במרתון בוסטון לפני כמה שנים. וכמו שם, כך גם כאן, פטריוטיות היא שם המשחק: הם לא ינצחו אותנו. הטרוריסטים. הם לא יעקמו לנו את דרך החיים שלנו. אנחנו נחיה לפי הדרך האמריקאית ומתחת לדגל הפסים והכוכבים על אפם וחמתם, לא משנה מה הם יעשו.

רק שהסרטים האלו שכחו שאומה גדולה בנויה מהרבה פרטים קטנים. אנשים. כל אחד עולם ומלואו. אבל הם נעלמים בהמולה הלאומית. סרטי הפרסומת האלו לרוח האמריקאית החופשית והנצחית סוחפים בדרכם כל זכר לאנושיות. כל האנשים בסיפורים האלו משמשים כלי להעברת מסר. אין להם חיים פרטיים משל עצמם. אין להם חיים בכלל. התסריטאים לא בונים להם דמויות. הם פשוט שם כדי שנוכל לראות את האמריקאי חי למרות פיגועי הטרור.

"חזק יותר" הוא סרט כמעט משעמם לטעמי. סרט שמסתכל מרחוק על כל הדמויות שבו, לא מערב אותי בחייהן, ומשתמש בהן כדי להעביר מסר על הרוח האמריקאית הנצחית. בחור צעיר בא לקבל את פני בת זוגתו על קו הסיום של מרתון בוסטון. יש פיצוץ. הוא נפצע קשה, מתאשפז בבית חולים, חייו ניצלים, אבל רגליו נקטעות. הוא הופך נכה. והנה, הוא גיבור אמריקאי. אנשים עוצרים אותו ברחוב, כותבים שלטים על גשרים, שולחים לו מכתבים, הוא סלבריטי, השראה לכל אמריקאי. אני רק לא מבין על מה. מה הוא כבר עשה שהפך אותו לגיבור אמריקאי. אלהים השאיר אותו בחיים, וזהו. כולם אומרים לו שהנה, הוא חי, וזה מראה להם שהטרוריסטים לא ניצחו. אבל מה הוא עושה? כלום. מנסה להשתקם. בלי קשר לזה, הוא מנסה להשתקם.

"חזק יותר" הוא סרט שעוקב בקורקטיות אחרי חייו של אדם אחד, לא מערב אותי רגשית במה שקורה לו, וכשהוא רוצה ללחוץ בכל זאת על בלוטת הדמעות זה יוצר סצינות הסטריות ומביכות, כי אין באמת הכנה דרמטית לשיאים שאמורים לבוא. לכן גם הבמאי הרגיש צורך באותן סצינות (אחת במעלית בערך באמצע הסרט, ואחת במכונית לקראת סוף הסרט) לדחוף אינסרטים של פלאשים מהפיגוע. אין בכלל חומר דרמטי לעבוד איתו, אז אולי צילומים של זוועת הפיגוע יעשו את העבודה. הם לא.

רוב הסרט עוקב אחרי גיבור אמריקאי שאני לא ממש מבין למה הוא גיבור (הוא שרד פיגוע. הוא לא עשה את זה בעצמו. זה פשוט קרה), אבל הוא לא ממש נכנס אל מתחת לעור של הדמות, לא מתמקד במערכת יחסים אחת או אחרת, לא מפתח נקודות דרמטיות, ולא מוביל אל רגעים דרמטיים (הפיצוץ, למשל, קורה ככה סתם, ללא הכנה, ללא עריכה ששולטת בקצב לקראת משהו גדול, ללא מוסיקה מתגברת. סתם ככה. קורה). סרט סתמי שאין בו ממש קולנוע, אלא יותר מבט חיצוני על אדם, על אומה. סרט כמעט משעמם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s