סושי לטיני: הביקורת

(שם הסרט במקור: East Side Sushi)

זה היה אמור להיות סרט שאני אוהב. סרט שאני אחבק. אבל אני לא כל כך.

היה לי ערב חופשי, אז הלכתי לראות את הסרט הזה. בלי הרבה חשק. הסינופסיס לא ממש היה מעורר תיאבון (כן, אירוניה. ראיתי כבר כמה וכמה סרטים על אוכל. במבט ראשון היה נדמה שהסרט הזה הוא סוג של העתקה חסרת בושה של איזושהי נוסחה). ובהתחלה היה בסרט הזה משהו דווקא מעניין: לא מדובר בסרט אולפנים עשיר. כי אולפני הוליווד, אלו שמפחדים לנסות דברים חדשים, הם אלו שבד"כ יעשו סרטים לפי נוסחאות מוכרות. אבל "סושי לטיני", כבר מההתחלה, ניכר בו שזה סרט מאוד דל תקציב. עצמאי. משהו שיש בו יותר כוונה אמיתית, אוטנתית, לספר סיפור אנושי.

אבל הסרט הזה, שכל כך ברור מכל רגע שבו שהוא סבל מחוסר בתקציב, הוא גם סובל מחוסר באנרגיה יצירתית. כי הוא חסר את היכולת להוביל טון דרמטי בצורה שתגרוף אותי אל תוך חיי המשפחה הזו. לכל אורך הסרט הזה היה נדמה לי שכולם עגמומיים כל הזמן. גם הרגעים עם הילדה (החמודה), גם רגעי הנחת וההצלחה של הגיבורה, וכמובן הרגעים העצובים יותר – בכולם יש כבדות מסוימת. נדמה שלסרט העני הזה היו פרטנציות להיות משהו גדול יותר, וכך, למשל, סצינת השוד בתחילת הסרט היא סצינה קולנועית מביכה במיוחד. שלא לדבר על העובדה שבכל פעם שהבמאי רוצה להוסיף קצב, מתח לסצינה, הוא מעטר את התמונה עם מוסיקת תופי טם-טם משונה, שרק מדגישה את המימד המלאכותי של הקולנוע. וגם השחקנית הראשית מאוד דומה לסלמה האייק (בצעירותה), אבל אין לה את הנוכחות של המקור המקסיקני, ולא את הכריזמה שלה.

אבל לא הכל רע בסרט הזה. נדמה שבכל זאת יש משהו אותנטי בכוונה. משהו שקרוב לקהילה המקסיקנית בארה"ב, לאנשים המהגרים המנסים לשרוד בעור שיניהם את החיים, ואת שותפות הגורל בין המהגרים השונים. הרי הסושי הוא יפני במקור, וגיבורת הסרט הגיעה ממקסיקו, והשילוב ביניהם ייצור משהו חדש, מרגש, מקורי, מעניין, טעים. אם הסרט הזה היה גדול יותר, מושקע יותר, טוב יותר, הוא היה יכול להיות חשוב יותר, משמעותי יותר, בוודאי בעידן השנאה למהגרים שנשיא ארה"ב החדש מוביל. אבל "סושי לטיני" הוא סרט קטנטן, פצפון. הוא לא מספיק חמוד, חסר חוש הומור כמעט לחלוטין, אבל יש בו אמת מסוימת שבכל זאת עוברת את המסך, למרות העגמומיות הקצת מעיקה. אז זו לא חוויה כואבת במיוחד לשבת ולראות את הסרט הזה, אבל גם לא בטוח שזה הסרט שצריך להוציא אתכם מהבית. אולי אם נגמרו הכרטיסים לסרט שרציתם לראות, "סושי לטיני" יכול להיות תחליף חביב ולא מזיק. לא הרבה יותר מזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s