פסטיבל חיפה 2017: מסתור

איזה סרט יפה זה, "מסתור". באמת. כמו עטיפת מתנה מרשרשת.

איזה צילום יפה יש ב"מסתור". סבסטיאן אדשמיט הגרמני, שכבר צילם בעבר כמה סרטים ישראלים (למשל: "פלאפל אטומי", או "אדמה משוגעת") עושה כאן עבודה יפהפיה, מלווה בצבעוניות משכרת ובגוונים מפתים, מלאת תנועה שמוסיפה הרבה אנרגיה לסרט הזה.

איזו מוסיקה יפה נכתבה לסרט הזה. יונתן ריקליס (שאני מניח שיש לו קשר משפחתי לבמאי הסרט, ערן ריקליס) כתב כאן מוסיקה שמנסה להיכנס אל מתחת לעור של הדמויות האלו, וערן ריקליס, הבמאי, יודע להשתמש במוסיקה הזאת בטעם ובמידה.

איזה סרט זה "מסתור". סרט, אהמ, די בינוני, למען האמת.

כי עם כל הכיסוי הטכני המרשים שיש בסרט הזה, ולמיומנות המרשימה של ערן ריקליס הותיק בתזמור כל אלו לכדי סרט קולנוע, נדמה לי שהפקת "מסתור" יצאה לדרך בלי…תסריט. או לפחות רק עם טיוטה של תסריט. ערן ריקליס הוא שם מספיק מכובד, ויש לו קבלות מסרטים שהוא עשה בעבר, סרטים לא רעים בכלל, ואפילו כמה מאוד טובים לטעמי ("הכלה הסורית", למשל, או "זוהר", "צומת וולקן", וגם "שליחותו של הממונה על יחסי אנוש". חלקם גם היו הצלחות קופתיות מרשימות), והמיומנות הטכנית היא כמעט מתבקשת ולמען האמת די צפויה כשמדובר במר ריקליס הנכבד, אבל כל אלו לא מצליחים לכסות על מערכת היחסים המקרטעת בין שתי הנשים האלו שממלאת את רוב זמן המסך של הסרט.

עם כל הסימפטיה שיש לי לנטע ריסקין (שהיתה נהדרת ב"שטיסל", ולאחרונה גם ב"געגוע" של שבי גביזון), היא לא ממש מצליחה לפענח את הדמות הזו. ואין לה הרבה עם מה לעבוד. יש כאן בניה של קשר בין שתי נשים. אחת ללא ילד. השניה עם ילד, אבל הוא רחוק ממנה, והיא רק רוצה לראות אותו שוב. ושתי הנשים האלו נמצאות עמוק בתוך סיפור ריגול ומלחמת המוחות בין הישראלים לערבים. כלומר, משתי הנשים האלו נדרש שילוב של קשיחות ושל רוך. אבל מעבר לסט אפ הבסיסי, אין כאן באמת שום דבר. גם התפקיד של המרגלת הלבנונית קשה לפענוח מהתסריט החלש, אבל גולשיפטה פארהאני האירנית מצליחה איכשהו, בסצינה אחת או שתיים, כן לפצח אותו, ואפילו לרגש ללא מילים. נטע ריסקין די הולכת לאיבוד בסרט הזה.

כי מערכת היחסים בין שתי הנשים האלו בנויה ברישול. אין בה הרבה. הסרט הזה אפילו מנסה לייצר משהו בכוח, וגולש לסצינה לא נעימה שבה שתי הנשים מתאפרות ועוברות לנשיקה שכמעט הופכת למשהו יותר מביך (הסצינה הזו נעצרת שניה לפני התהום, אבל הרבה אחרי שהיא עברה את הגבול המיותר). כל הבניה של הסט-אפ כאן תמוהה, כי הלבנונית אמורה לעבור ניתוח פלסטי, אבל היא נראית אותו הדבר לפני ואחרי (רק הפאות שהיא לובשת מדי פעם הופכות אותה לשונה ואחרת, אז הניתוח הפלסטי, הסיבה לשבועיים האלו, מיותר).

אז אם שתי הנשים האלו רק אומרות מה קרה להן, אבל לא מרגישות את זה, וזה לא ממש משפיע על מערכת היחסים ביניהן, שכמעט ולא קיימת, אז אין ממש סרט. המסביב, שמנסה לבנות מתח וסכנה לשתי הנשים האלו, אמנם ערוך בקצב טוב, אבל מכיוון שלא ממש אכפת לי משתי הנשים האלו, ואני לא באמת מכיר אותן לעומק, אני לא מרגיש שום דבר בסרט הזה, לא אכפת לי ממנו, ואני לא חרד לגורלן.

אז עם כל העטיפה המרשרשת והמרשימה למדי שריקליס בנה כאן, בתוכה מסתתר סרט לא מעניין במיוחד. יפה לעין הסרט הזה, "מסתור", וניכר שיש כאן במאי מקצועי שיודע את העבודה, אבל התוצאה זניחה לגמרי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2017: מסתור

  1. צודק בכל מילה
    ראיתי את הטרום בכורה אמש בסנמטק
    סרט מפוספס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s