אנשים ומקומות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Visages Village)

הסרט הזה זוכה לביקורות מצוינות בצורה יוצאת דופן. אז הלכתי לראות במה מדובר. ואני חושב שמדובר בסרט חביב, לרגעים אפילו מרגש, אבל גם בסרט שלמרות אורכו הקצר יחסית הוא מתחיל בשלב מסוים לחזור על עצמו, ואם נכנסים לסרט הזה מבלי להכיר את שם הבמאית, או מבלי לדעת מי זה ז'אן לוק גודאר, ומה זה כלב אנדלוסי – קשה באמת להתחבר אליו.

כי יש כאן זוג מוזר. במאית קולנוע ותיקה ומזדקנת בשם אנייס ורדה (את "קליאו מ-5 עד 7", סרט שהיא עשתה בשנת 1962, אני מאוד אוהב. לא ראיתי סרטים אחרים שלה), ואמן רחוב מוזר וצעיר בשם ז'י-אר. הקונספט שלו הוא לצלם אנשים במעין מעבדת צילום ניידת, ויש לו את הטכנולוגיה להוציא את הצילום בגודל עצום של שלט חוצות לפחות. ואת הצילום הענק הוא מדביק על קירות בגודל בניין.

הקונספט הזה מחזיק את החלק הראשון של הסרט. הזוג החביב הזה נוסע ברחבי צרפת, מקפיד להגיע דווקא לכפרים ולמקומות הנידחים ביותר, ולא לערים הגדולות. הם פוגשים אנשים, מקשיבים לסיפורים שלהם (בד"כ סיפורים לא שמחים במיוחד), מצלמים אותם, ומדביקים את הפורטרט עצום המימדים שלהם על קירות בתיהם, או בקיר אחר בעיירה/כפר. זו מחווה יפה לאנשים קשי יום. רגע אחד של נחת ברצף של חיים קשים. אנשים עומדים לצד הפורטרטים הגדולים של עצמם, ומרגישים לרגע אחד שהם חשובים. שהם קיימים בעולם, והם משנים למישהו. והחלק הראשון של הסרט הוא באמת עדין, יפה, אנושי, ואפילו קצת מרגש.

אבל באיזשהו שלב אני מתחיל להבין את הקונספט, וזה מתחיל לעייף. עוד כפר, ועוד עיירה, ועוד אנשים, ועוד צילומים, ועוד הדבקות על קיר, וצילום של הדמות על רקע הפורטרט שלה, והלאה, לכפר הבא. הרי אנחנו לא נשארים עם האנשים האקראיים האלו למשך יותר מכמה דקות, כך שאנחנו לא באמת מפתחים קשר רגשי אליהם. זו מחווה קטנה ואנושית של האמנים לאנשים, אבל לא הרבה יותר מזה. סרט קטן וחביב, וזהו.

ואז נכנסת לדיון זהותה של הבמאית, ומה שהיא מייצגת. יש לה בעייה רפואית בעיניים, ומי שלא ראה מימיו סרט מלפני כמעט 90 שנה שנקרא "כלב אנדלוסי" עוד עלול להקיא את נשמתו מהאימאג' המפורסם אבל הברוטלי מתוכו (הנוגע לחיתוך עין בסכין). ויש גם אינסרט מ"קליאו", נוסטלגיה למי שמכיר, לא יגיד כלום למי שלא. וכל החלק האחרון של הסרט מתייחס למערכת היחסים בין ורדה לז'אן לוק גודאר, ומי שלא מתמצא במערכת היחסים הזו, או מי שלא מכיר או יודע מי זה גודאר בכלל, הוא ילך לאיבוד בחלק הזה של הסרט. יש כאן הסתמכות יתר על ידע מוקדם, במקום לפתח את הקונספט הזה למשהו שבאמת ישנה לאנשים שנקלעים בדרכם של שני האמנים האלו, או לורדה וז'י-אר עצמם. סרט חביב ונעים, אבל לטעמי הרבה פחות מהמצוין שהבטיחו לכם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s