סודות הפרברים: הביקורת

(שם הסרט במקור: Suburbicon)

ג'ורג' קלוני! מאט דיימון! ג'וליאן מור! בסרט חדש לפי תסריט של האחים כהן (בערך)! והסרט הוא… ככה ככה. מאוד בינוני.

הבעיה של "סודות הפרברים" הזה היא שאני לא יודע מהו. זו אמורה להיות קומדיה ארסית במיוחד על הגזענות בארה"ב, אבל מלבד כמה רפליקות מוצלחות, הסרט הזה לא מצחיק במיוחד. וזו אמורה להיות גם דרמה על אמריקה של פעם, שונאת את האחר (ותראו כמה שונים אנחנו היום. ממש שונים), אבל אין כאן דרמה בכלל. דמויות השחורים בסרט הזה לא קיימות. הם "השחורים". משפחה בצבע אחר משאר התושבים, אבל ללא אפיון מינימלי של האב, האם, או הבן. אני מניח שהשוט האחרון (והיפה) של הסרט היה צריך להיות המסקנה, המסר: הנה אמריקה היפה. ככה היא צריכה להיות. בייסבול, הכי אמריקה שיש, ושחור, ולבן. אבל הדרך לאותה מסקנה, לאותו שוט אחרון, היא דרך משובשת מאוד.

מסתבר שהאחים כהן כתבו פעם תסריט והכניסו אותו למגירה. ג'ורג' קלוני ושותפו הקבוע גרנט הסלוב שלפו אותו משם ושכתבו אותו. ג'ורג' קלוני, בסך הכל במאי לא רע בכלל ("לילה טוב ובהצלחה" היה יפה בעיני. גם "וידויים של מוח מסוכן" היה מעניין), כושל כאן בקביעת הטון של הסרט, ולפיכך כושל בדרך שבה הנראטיב מועבר לצופה. הרי כבר בהתחלה אנו מונחתים בעיר החלומות האמריקאית. סברביקון. משהו כל כך מוגזם ומוקצן שזה לא יכול להיות אלא קומי. אבל קלוני מקהה מאוד את העוקץ הקומי. הוא מציף את הסרט במוסיקה תזמורתית, או לחלופין ג'ז אמריקאי, אבל ללא רגע של שקט, ובקצב איטי משהו, המהלכים הדרמטיים של הסרט משתהים, לא מקבלים את העוקץ שלהם, וגם החלקים הקומיים של הסרט לא עובדים.

כמה דקות לתוך הסרט ישנה סצינה שכמו לקוחה מ"משחקי שעשוע" של מיכאל האנקה. יש פולשים בבית, והם מתעללים במשפחה. אצל האנקה זה לקח כמעט סרט שלם, והמאסטר האוסטרי עשה את זה בשקט ובקור מקפיא דם. הסצינה הדומה ב"סודות הפרברים" נמשכת יחסית הרבה זמן, אבל מוצפת במוסיקה שמבטלת את אפקט האימה האמיתית הנובעת מפולשים אלימים הנמצאים בבית, ואפילו אם ניתן היה למצוא זוית קומית ארסית למצב, היא לא נמצאת כאן.

ובכלל, יש כאן סיפור נוסף של אולי נסיון הונאת ביטוח (אוסקר אייזק, בתפקיד אורח מבריק, אבל קטן מדי. אייזיק מתורגל בדיאלוגים של האחים כהן. הוא היה נפלא בסרט הנהדר "בתוך לואין דייויס", והוא מצוין גם כאן). הסיפור הזה לא ממש מתחבר לעלילה הראשית המתייחסת לגזענות. הסיפור הזה נמצא שם כדי ללחוץ על הגיבור הראשי להתפרץ סוף סוף, אבל אין באמת חיבור בין העולם של המשפחה והביטוח לבין השכנים השחורים והשנאה של הלבנים שהופכת לאלימות קיצונית.

וג'ורג' קלוני, כבמאי, לא הצליח לקבוע טון אחיד לסרט, כזה שיחבר את הקרעים של התסריט לכדי משהו הומוגני שיסחוף אותי לתוך החיים של המשפחה הזו, של אמריקה. וכך יוצא שהסרט הזה לא ממש מצחיק, ולא עובד דרמטית, ולא באמת אומר משהו על גזענות של פעם, או של היום. סרט עם כוונה טובה, אבל חסר שיוף, וחסר תוקף. סרט מפוספס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s