פרסי סוּר 2017: המועמדויות

קצת מוזר, מה שקורה שם בארגנטינה. ברוב חלקי העולם, המועמדויות לפרסי האקדמיה המקומית לקולנוע מתפרסמות כחודש-חודש וחצי לפני הטקס עצמו. בארגנטינה עובדים אחרת. בסופ"ש האחרון התפרסמה בארגנטינה רשימת המועמדויות לפרסי האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע לשנת 2017, פרסי הסוּר (Sur), אבל טקס חלוקת הפרסים יתקיים עמוק אל תוך שנת 2018, בסוף מרץ.

אז בינתיים אני מפנה מבט לדרום אמריקה, לראות מהם הסרטים הבולטים שם, בארגנטינה, השנה. שני סרטים מובילים את רשימת המועמדויות השנה, שניהם כבר הוקרנו בישראל בפסטיבל חיפה, ואת אחד מהם כבר ראיתי ומאוד אהבתי:

הפסגה (La Cordillera) – סאנטיגו מיטרה

סרט חכם מאוד בעיניי התוהה על האפשרות שקיים בכלל דבר כזה, פוליטיקאי אידאליסט, פוליטיקה נקייה, או שהכל זה רעב לכוח, כסף, שררה, שליטה, והכל, אבל הכל, כשר בדרך להשגת המעמד הרם הנכסף. ריקארדו דארין המצוין בתפקיד נשיא ארגנטינה הנוסע למפגש פוליטי (פסגה) רב מדיני המתקיים במקום מבודד על רכס הרים (עוד פסגה). יש גם נציג אמריקאי (כריסטיאן סלייטר, בהופעת אורח) המנסה לבחוש במיקס המעורב הזה של נציגי מדינות דרום אמריקה. בדיאלוג בתחילת הסרט אנחנו מבינים שהדמות במרכז הסרט, נשיא ארגנטינה, נתפס בתקשורת, ובעקבותיה גם בקרב הציבור הרחב, כ"נשיא שקוף", כזה שאין לו הרבה השפעה מדינית, אבל במהלך הסרט הנשיא יעשה כמה טריקים פוליטיים שיאפשרו לו להגיע לעמדת השפעה מכרעת על גורל של יבשת שלמה. בדרך הוא גם יטפל במחלה נפשית של הבת שלו (דולורס פונזי, מצוינת. שיחקה גם בסרטו הקודם של מיטרה, "פאולינה"), שחווה הזיות על פשעים שאביה הנשיא ביצע בעבר. הוא טוען שאלו הזיות שווא, מייחס את זה למחלה שלה, אבל האם אלו אכן הזיות, או זכרונות שבורים ממקרה שאכן קרה?

לטעמי האישי, אחד הסרטים הטובים ומרתקים שראיתי השנה. "הפסגה" מועמד ל-11 פרסי סוּר: פרס הסרט, בימוי, שחקנית (פונזי), שחקן (דארין), שחקן משנה, עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, סאונד, ומוסיקה (אלברטו איגלסיאס, הקבוע של אלמודובר ושל חוליו מדם, בין היתר).

הסרט השני שמוביל את רשימת המועמדים הוא

סאמה (Zama) – לוקרסיה מארטל

ראיתי פעם, בפסטיבל ירושלים, סרט שנקרא "הביצה" (Swamp, לא Egg). סרטה הראשון של מארטל. השתעממתי מאוד. להבנתי מארטל פיתחה סגנון ייחודי שקורץ למבקרי קולנוע ולאניני טעם, ואני נמנעתי מסרטיה האחרים כי הרגשתי שחווייתי תהיה, כנראה, דומה לזו של "הביצה". סרטה האחרון של מארטל הביא אותה להערכה גדולה יותר מכל סרטיה האחרים, והוא גם הנציג הארגנטינאי לאוסקר השנה, אבל גם ממנו נמנעתי. הסיפור (ואני מניח שאפשר להתייחס למונח הזה בצורה מאוד חופשית במקרה של מארטל) הוא על מושל ארגנטינאי (סאמה שמו) במחוז מרוחק בדרום אמריקה לקראת סוף המאה ה-18. הוא מחכה למכתב מאשתו ולהצבה מחדש במקום אחר. ובינתיים עובר הזמן.

"סאמה" מועמד ל-11 פרסי סוּר: סרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, תסריט מעובד, צילום, עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, וסאונד.

עוד סרט שהוקרן כבר בישראל, בפסטיבל ירושלים, ופספסתי אותו בגלל התנגשות בלו"ז, הוא "כלת המדבר" (La Novia del Desierto). סיפורה של עוזרת בית ותיקה הנאלצת לחפש עבודה חדשה לאחר שהמשפחה אצלה עבדה במשך שנים רבות מוכרת את הבית שלה. בדרכה לבית של המשפחה החדשה שאמורה להעסיק אותה נגנב לה התיק, והיא פוגשת גבר שמנסה לעזור לה להשיב את האבדה. הגבר הזה הוא גם האור החדש שבחייה, מסתבר. "כלת המדבר" מועמד ל-3 פרסי סוּר: פרס סרט הביכורים, תסריט מקורי,ומוסיקה.

שאר הסרטים הבולטים ברשימת המועמדים לפרס האקדמיה בארגנטינה הם: להמשיך לקרוא