פרסי סוּר 2017: המועמדויות

קצת מוזר, מה שקורה שם בארגנטינה. ברוב חלקי העולם, המועמדויות לפרסי האקדמיה המקומית לקולנוע מתפרסמות כחודש-חודש וחצי לפני הטקס עצמו. בארגנטינה עובדים אחרת. בסופ"ש האחרון התפרסמה בארגנטינה רשימת המועמדויות לפרסי האקדמיה הארגנטינאית לקולנוע לשנת 2017, פרסי הסוּר (Sur), אבל טקס חלוקת הפרסים יתקיים עמוק אל תוך שנת 2018, בסוף מרץ.

אז בינתיים אני מפנה מבט לדרום אמריקה, לראות מהם הסרטים הבולטים שם, בארגנטינה, השנה. שני סרטים מובילים את רשימת המועמדויות השנה, שניהם כבר הוקרנו בישראל בפסטיבל חיפה, ואת אחד מהם כבר ראיתי ומאוד אהבתי:

הפסגה (La Cordillera) – סאנטיגו מיטרה

סרט חכם מאוד בעיניי התוהה על האפשרות שקיים בכלל דבר כזה, פוליטיקאי אידאליסט, פוליטיקה נקייה, או שהכל זה רעב לכוח, כסף, שררה, שליטה, והכל, אבל הכל, כשר בדרך להשגת המעמד הרם הנכסף. ריקארדו דארין המצוין בתפקיד נשיא ארגנטינה הנוסע למפגש פוליטי (פסגה) רב מדיני המתקיים במקום מבודד על רכס הרים (עוד פסגה). יש גם נציג אמריקאי (כריסטיאן סלייטר, בהופעת אורח) המנסה לבחוש במיקס המעורב הזה של נציגי מדינות דרום אמריקה. בדיאלוג בתחילת הסרט אנחנו מבינים שהדמות במרכז הסרט, נשיא ארגנטינה, נתפס בתקשורת, ובעקבותיה גם בקרב הציבור הרחב, כ"נשיא שקוף", כזה שאין לו הרבה השפעה מדינית, אבל במהלך הסרט הנשיא יעשה כמה טריקים פוליטיים שיאפשרו לו להגיע לעמדת השפעה מכרעת על גורל של יבשת שלמה. בדרך הוא גם יטפל במחלה נפשית של הבת שלו (דולורס פונזי, מצוינת. שיחקה גם בסרטו הקודם של מיטרה, "פאולינה"), שחווה הזיות על פשעים שאביה הנשיא ביצע בעבר. הוא טוען שאלו הזיות שווא, מייחס את זה למחלה שלה, אבל האם אלו אכן הזיות, או זכרונות שבורים ממקרה שאכן קרה?

לטעמי האישי, אחד הסרטים הטובים ומרתקים שראיתי השנה. "הפסגה" מועמד ל-11 פרסי סוּר: פרס הסרט, בימוי, שחקנית (פונזי), שחקן (דארין), שחקן משנה, עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, סאונד, ומוסיקה (אלברטו איגלסיאס, הקבוע של אלמודובר ושל חוליו מדם, בין היתר).

הסרט השני שמוביל את רשימת המועמדים הוא

סאמה (Zama) – לוקרסיה מארטל

ראיתי פעם, בפסטיבל ירושלים, סרט שנקרא "הביצה" (Swamp, לא Egg). סרטה הראשון של מארטל. השתעממתי מאוד. להבנתי מארטל פיתחה סגנון ייחודי שקורץ למבקרי קולנוע ולאניני טעם, ואני נמנעתי מסרטיה האחרים כי הרגשתי שחווייתי תהיה, כנראה, דומה לזו של "הביצה". סרטה האחרון של מארטל הביא אותה להערכה גדולה יותר מכל סרטיה האחרים, והוא גם הנציג הארגנטינאי לאוסקר השנה, אבל גם ממנו נמנעתי. הסיפור (ואני מניח שאפשר להתייחס למונח הזה בצורה מאוד חופשית במקרה של מארטל) הוא על מושל ארגנטינאי (סאמה שמו) במחוז מרוחק בדרום אמריקה לקראת סוף המאה ה-18. הוא מחכה למכתב מאשתו ולהצבה מחדש במקום אחר. ובינתיים עובר הזמן.

"סאמה" מועמד ל-11 פרסי סוּר: סרט, בימוי, שחקן, שחקן משנה, תסריט מעובד, צילום, עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, וסאונד.

עוד סרט שהוקרן כבר בישראל, בפסטיבל ירושלים, ופספסתי אותו בגלל התנגשות בלו"ז, הוא "כלת המדבר" (La Novia del Desierto). סיפורה של עוזרת בית ותיקה הנאלצת לחפש עבודה חדשה לאחר שהמשפחה אצלה עבדה במשך שנים רבות מוכרת את הבית שלה. בדרכה לבית של המשפחה החדשה שאמורה להעסיק אותה נגנב לה התיק, והיא פוגשת גבר שמנסה לעזור לה להשיב את האבדה. הגבר הזה הוא גם האור החדש שבחייה, מסתבר. "כלת המדבר" מועמד ל-3 פרסי סוּר: פרס סרט הביכורים, תסריט מקורי,ומוסיקה.

שאר הסרטים הבולטים ברשימת המועמדים לפרס האקדמיה בארגנטינה הם:

משפחה שכזאת (Una Especie de Familia) – דייגו לרמן

דייגו לרמן הוא מהמובילים בבמאי ארגנטינה. לפני כמעט עשור הוקרן כאן בארץ "בלתי נראית" שלו, וסרטו הקודם, "פליטים", היה הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה בארגנטינה ב-2015. גם סרטו החדש של לרמן נראה מסקרן ועמוס אמוציות. "משפחה שכזאת" (שלהבנתי הוא שם אירוני) מספר על הכמיהה הגדולה של אשה לילד. גיבורת הסרט היא רופאה מצליחה שמקבלת טלפון יום אחד המבשר לה שהילד שהיא ביקשה לאמץ עומד להיוולד. היא נוסעת לכפר מרוחק כדי לקבל לידיה את הילוד הטרי, אבל נקלעת לתסבוכת גדולה. המשפחה המעניקה לה את ילדה היא מהמעמד הנמוך, והם סוחטים ממנה כסף נוסף למה שהובטח להם, והם גם משתמשים בשיטות נוספות כדי להשיג עוד ועוד. הרופאה תצטרך לעבור מסע ארוך ומייסר (גם פיסית וגם מנטלית ומוסרית) כדי להשיג תינוק. של מישהו אחר. הטריילר מצוין לטעמי:

"משפחה שכזאת" מועמד ל-8 פרסי סוּר: סרט, בימוי, שחקנית (ברברה לני, שחקנית ספרדיה נהדרת שהתוודעתי אליה לפני כמה שנים בסרט מרתק שנקרא "ילדה בוערת"), שחקנית מבטיחה, שחקן משנה, תסריט מקורי, צילום, ועריכה.

חורף (El Invierno) – אמיליאנו טורס

קראתי על הסרט הזה בכמה מקורות שונים, ולא ממש הבנתי מה קורה בו. הבנתי שיש כאן חווה, בעל אדמה שמחליט להחליף את האחראי הותיק על העבודה בשטח בגבר צעיר יותר. וזהו. ואז מגיע החורף, שכנראה יחייב את הצעיר לבקש עזרה מהמבוגר כדי לעבור את קשיי הטבע שהחורף מביא איתו. על פניו, סרט שיותר עומד במקום מאשר זז קדימה, אבל אולי יש כאן משהו שלא נמצא על פני השטח. הטריילר לא ממש פותר לי את התעלומה של הסרט הזה.

"חורף" מועמד ל-5 פרסי סוּר: פרס הסרט, פרס סרט הביכורים, שחקנית משנה, תסריט מקורי, וצילום.

החוק היבש (El Peso de la Ley) – פרנאן מיראס

עורכת דין ספקנית שעד עכשיו קיבלה לידיה תיקים של אנשים אשמים, מתחילה להגן על אדם המואשם באונס בעיירה קטנה שבה כולם מצביעים עליו כאשם, והראיות נגדו. אבל אם הוא לא אשם? סרט שנראה על פניו פשוט, כנראה יש בו יותר, ודריו גרנדינטי המצוין ("דבר אליה") מוסיף לכאן איכות של משחק.

"החוק היבש" (טריילר) מועמד ל-6 פרסי סוּר: פרס סרט הביכורים, שחקנית, שחקנית משנה, שחקן, שחקן מבטיח, וסאונד.

"אלו שאוהבים, שונאים" (Los que Aman, Odian) – אלחנדרו מאצ'י

סרט שמבוסס על ספר, ולפי הטריילר לפחות, זה מורגש. מאוד.

סיפור שיכול להתפתח לכיוונים מטורפים למדי, נראה כסרט מאולף כי הוא מתרחש במקום אחד, והטוויסטים בעלילה תכופים (מדי) ואולי גם חסרי הגיון. במרכז הסרט רופא הנוסע לנופש בחפשו אחר שקט, התבודדות, חופש מהעבודה והשגרה. אין לו מושג שהוא הולך להסתבך בסיפור של כל השוהים באתר הנופש אליו הוא מגיע.

"אלו שאוהבים, שונאים" מועמד ל-7 פרסי סוּר: 2 שחקניות משנה, תסריט מעובד, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, ומוסיקה.

(אגב, אחת השחקניות בסרט היא לואיסנה לופילטו. היא לא בין המועמדות).

אלאניס (Alanis) – אנאהי ברנרי

מסתבר שבארגנטינה זנות היא חוקית, אבל ניהול בתי בושת אסור על פי חוק. אלאניס, גיבורת הסרט, היא יצאנית. יש לה ילד קטן, והיא גרה עם חברה שעוזרת לה לטפל בילד בזמן שהיא נמצאת בחדר השני, "עובדת". החברה הזו שלה נעצרת ע"י המשטרה באשמת ניהול בית בושת, ואלאניס נזרקת לרחוב. היא מוצאת מחסה אצל דודה שלה, ומנסה להרויח קצת כסף ברחוב, אבל החיים ברחוב קשים. טריילר מעניין ופוסטר פרובוקטיבי הופכים את הסרט הזה למסקרן.

"אלאניס" מועמד ל-4 פרסי סוּר: פרס הבימוי, שחקנית, שחקנית מבטיחה, ותסריט מקורי.

האח האחר (El Otro Hermano) – ישראל אדריאן קייטנו

גיבור הסרט הוא עובד מדינה שפוטר. משועמם הוא חי בבואנוס איירס עד שהוא שומע שאימו ואחיו, איתם לא היה לו ממש קשר, נרצחו. הוא קם מהספה ונוסע לעיירה הצפונית כדי לזהות את הגופות ולנסות לאסוף לחיקו את כספי ביטוח החיים. שם הוא פוגש פושע אחר, חבר של זה שרצח את אימו ואחיו, וביחד הם זוממים על הכסף של הביטוח, אבל עניינים שכאלו תמיד מסתבכים בסרטים.

"האח האחר" מועמד ל-4 פרסי סוּר: לשחקן (לאונרדו סבאראליה, אחד מהנהגים בסיפור הכי פסיכי ב"סיפורים פרועים", והוא שיחק גם בסרט יפה שנקרא "בעיר ללא גבולות"), שחקן משנה, תסריט מעובד, וצילום.

ועוד שתי הערות פיקנטיות:

לפרס השחקן המבטיח מועמד, בין היתר, גם חואן גרנדינטי, בנו של דריו גרנדינטי ("דבר אליה").

לפרס המוסיקה מועמד, בין היתר, ניקולס סורין, בנו של קרלוס סורין, במאי נעים ומרגש ("הכלב בונבון"), שנעלם לי קצת (הסרט האחרון והמקסים שלו היה "ימי דיג").

טקס חלוקת הפרסים יתקיים, כאמור, בסוף מרץ. בעוד הרבה זמן. ייקרו הרבה דברים עד אז. מקווה לא לשכוח את הארגנטינאים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרסי סוּר 2017: המועמדויות

  1. הפסגה – אכן מדובר במותחן פוליטי מצוין עם קאסט מרשים מאד (כאמור הופעת של אלפרדו קאסטרו, פאולינה גארסיה ועוד), רק חבל שאתה עושה ספוילרים (לגבי הבת). מה שכן, הייי אוצא שסוף של הסרט טיפה "מקומטת", מרגיש שסצנת הסיום הייתה יכולה להתפתח בהדרגתיות גדולה יותר.

    זאמה – צודק, מדובר בפצצת שיעמום יהירה ביותר, אבל חלק ניכר מהמבקרים מזילים ריר.

    כלת המדבר – אחת ההפעות הגדולות של פסטיבל ירושלים עבורי (הוקרן במבט מסוים ונכנס לי בצורה מושלמת ללו"ז, אחרת הייתי מפספס) ואחד הסרטים הטובים שראיתי השנה. פנינה קטנה של קסם קולנועי אמתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s