קוקו: הביקורת

(שם הסרט במקור: Coco)

איך הם עושים את זה? כל פעם מחדש, אולפני פיקסאר עושים עבודה מדוקדקת, מקצועית, יסודית, פרפקציוניסטית, ויודעים, שוב ושוב, ליצור מוצרים שמכוונים לקהל הרחב, סרטים עם נושאים חוצי גילאים, שמתאימים גם לילדים וגם למבוגרים, מבלי לוותר על איכות ומבלי להתיילד. היו לאולפני פיקסאר גם סרטים מאכזבים, והיו רגעים שחשבתי שהקסם כבר פג. ואז הם מביאים סרט כמו "הקול בראש". או "קוקו".

בבסיסו, "קוקו" הוא סרט התבגרות. סיפור על נער צעיר עם תשוקה לעצמאות. תשוקה למציאת דרכו בעולם. תשוקה למוסיקה. והוא, כמו כל נער או נערה צעירים בעולם הזה, עומד בפני מכשולים להגשמת החלום הזה. איסורים. עיקומי אף מהסביבה. מהמשפחה. אבל הוא רודף אחרי חלומו כמו כל נער/ה צעירים בעולם הזה, כי…אי אפשר אחרת. זו דרכו של עולם. ומה שיפה כאן, ב"קוקו", היא ההבנה של יוצרי הסרט לשני הצדדים: גם לחולם הנלהב, וגם למשפחה, שדואגת לנער, עד שנדמה שלפעמים היא חונקת אותו מרוב אהבה, אבל ברגעים מסוימים המשפחה הזאת גם מבינה שאין דרך אחרת, אלא לתת לנער להתבגר בעצמו, לתת לו לרדוף אחרי החלום, למרות הכל, לתת לו ליפול, להתאכזב, להבין לבד את מגבלות החלום, ואז, בכל זאת, ללכת אחרי החלום כשהוא כבר מבוגר יותר, מפוכח יותר, ועדיין מלא תשוקה להגשמת אותו חלום.

והקסם המיוחד של "קוקו" הוא היכולת של יוצרי הסרט למקם את הסיפור האונירסלי הזה בקונטקסט תרבותי מאוד ספציפי. אני מניח שמישהו מיוצרי הסרט שמע פעם, במקרה, על הדבר הזה שנקרא "יום המתים". סוג של מסורת מקסיקנית. אז הוא הלך וחקר, וזה הצית את דמיונו. בתוך הסיפור הפולקלוריסטי הזה הוא שתל את סיפור התבגרות האוניברסלי, מבלי לפחד לתת לנער הזה להתבגר מול עינינו, לבגר אותנו ביחד איתו, להתאכזב איתו, להפסיד איתו, וגם לנצח איתו. יוצרי "קוקו" עבדו קשה, וחקרו את "יום המתים" כדי שלא יווצר סרט מתנשא, כפי שקורה לפעמים בהוליווד. כך יוצא, למשל, ש"קוקו" אמנם דובר אנגלית, אבל בשיחה רגילה בסרט נזרקות לאוויר, באופן מאוד טבעי, הרבה מילים בספרדית. אני מניח שכך נשמע אמריקאי ממוצא מקסיקני ביום יום. עירוב השפות הכל כך טבעי, ביחד עם הרבה דמיון ביצירת העולם הזה, עולם המתים (ואת זה גם ראינו ב"הקול בראש", דמיון פוער לסתות), ועם הבנה רגישה ויוצאת דופן של עולם המתבגרים – הכל ביחד מתקפל לעוד נצחון יפהפה ומרגש של אולפני פיקסאר. סרט נהדר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “קוקו: הביקורת

  1. עולם המתים ויום המתים זכו כבר ליצירות קלאסיות מודרניות, כמו משחק המחשב גרים פאנדנגו מבית ג'ורג' לוקאס, וחתונת הרפאים של טים ברטון. שני יצירות מאוד מכבדות שפנו לקהל יותר מבוגר עם הרבה הומור מאקברי שהחג הזה כר פורה בשבילו. מגניב שקוקו שומר על הרמה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s