גויה 2018: המועמדויות

במדינה שבה מתנהל ויכוח פוליטי ער וסוער על כן או לא לאפשר לחבל ארץ אחד מתוך המדינה הלא קטנה הזו להיות עצמאי, במדינה הזו, ספרד, התנהל אתמול אירוע נעים, מחויך, באוירה טובה, ובו הוכרזו המועמדים לפרס האקדמיה לקולנוע של ספרד לשנה זו. אלו הם הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות שנחשפה אתמול:

ענק (Handia) – אייטור ארגי, ג'ון גאראניו

לפני כמה שנים הוקרן בישראל סרט שנקרא "פרחים לאנה". סרט יפה אבל קר. ג'ון גאראניו היה אחד משני הבמאים של "פרחים לאנה". אייטור ארגי היה תסריטאי שותף באותו פרויקט. עכשיו השניים מתאחדים לביים פרויקט חדש שלפחות על פניו נדמה לי דומה באוירה. יפה, מעניין, אבל קר ומרוחק רגשית.

כמו סרטם הקודם, גם זה מדבר בשפה הבאסקית. שלא כמו בפרויקט הקודם, כאן הסרט הולך קרוב למאתיים שנה אחורה. במאה ה-19, גיבור הסרט חוזר מקו החזית של מלחמת האזרחים, ומגלה שאחיו הצעיר גדל להיות הרבה יותר גבוה ממנו. בעיניו הדבר נראה כפלא כל כך לא רגיל, עד שהוא הוגה תכנית לעשיית כסף ממצבו הפיסי של אחיו – הוא לוקח אותו למסע ברחבי אירופה כדי להציגו בפני אנשים שישלמו כדי לראות את הפלא הענק הזה. פריק שואו. הטריילר לא פותר לי את הצורך בהבנה של מה קורה בין האחים, או מהו המניע הרגשי שיש כאן, ועם זאת, הוא אכן מרשים.

"ענק" מועמד ל-13 פרסי גויה: פרס הסרט, בימוי, שחקן מבטיח, תסריט מקורי, הפקה, צילום, עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, סאונד, אפקטים, ומוסיקה.

חנות הספרים (The Bookshop) – איזבל קואסט

לפני כ-15 שנה גילינו במאית מעניינת. כמה מהסרטים שלה הוקרנו בישראל בהצלחה מסוימת, והם היו לא רעים בכלל. איזבל קואסט נעה בין סרטים בינלאומיים דוברי אנגלית אל ביתה בספרד, והיתה לה הצלחה לא קטנה עם סרטים כמו "חיי בלעדי" (My life without me, סרט יפה עם שרה פולי), "הסוד שמאחורי המילים" (The Secret life of words), ו"חולשה ליופי" (Elegy). כבר עשור שקואסט קצת נעלמה לנו. סרטה האחרון יכול להחזיר אותה לתודעה. "חנות הספרים" לא נראה כמו סרט גדול, או סוחף, או משהו שיגרום לי לצאת מעורי. למעשה  הוא נראה כמו דרמה בריטית צנועה ואפילו צפויה למדי. מה שלא אומר שהיא לא טובה או מרגשת: בעיירה בריטית קטנה ב-1959, אלמנה מחליטה לפתוח חנות ספרים. זה לא דבר שכיח באנגליה השמרנית של אותם זמנים שאשה תעמוד בראש מיזם כלכלי, ועוד כזה שפותח את הראש  של התושבים למחשבה, לחינוך, להבנה רחבה יותר של העולם. היא מוצאת תמיכה מגבר אחד (ביל נאי), אבל גם אופוזיציה חזקה מהכוחות השמרנים בעיירה (בדמותה של פטרישיה קלארקסון). הטריילר נראה גנרי לגמרי, מה שלא אומר שהסרט לא עשוי טוב, והוא יכול להיות מניח את הדעת, גם אם רחוק מלהיות מדהים.

"חנות הספרים" מועמד ל-12 פרסי גויה: פרס הסרט, בימוי (קואסט), שחקנית (אמילי מורטימר), שחקן משנה (ביל נאי), תסריט מעובד (קואסט), צילום (ז'אן קלוד לארייה, שעבד בעבר עם קואסט על "חיי בלעדי" ו"הסוד שמאחורי המילים", ולאחרונה צילם גם את "חולייטה" לאלמודובר), הפקה, עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, מוסיקה, ושיר מקורי.

הסופר (El Autor) – מנואל מרטין קואנקה

סרט על אובססיה. על משהו פנימי כל כך חזק שהוא גורם לך לשקר, לצאת בתוכנית כל כך פסיכית וגרנדיוזית שאמורה לספק את התשוקה הכל כך בסיסית שמזינה את האובססיה – ליצור. לכתוב. לעשות אמנות.

גיבור הסרט הוא סופר. כושל. אחד שמאוד רוצה לכתוב, אבל לא מצליח לעשות משהו בעל ערך בנידון. בינתיים, עד שהוא יממש את התשוקה שלו, הוא עובד בעבודה משרדית אצל רואה חשבון. אשתו, שמפגינה פחות תשוקה לכתיבה, הופכת, בקלות מרגיזה, לסופרת מצליחה. והיא גם בוגדת בו, מה שגורם לפרידה וזעם. הוא לוקח חופשה מהעבודה, ולוקח שיעורים בסדנת כתיבה. ואז הוא מתנחל בבית דירות כדי לעכל את הפרידה מאשתו. כדי לתעל את כל הזעם שלו, הוא מבין שיצירות אמנות מקורן במציאות שמסביב. אז הוא מתחיל לעשות מניפולציות על דיירי הבית החדש שהוא הוא גר. הוא גורם להם להאמין בדברים שונים ומשונים שהם אולי יציר דמיונו, או שלא. הכל כדי לספק לו חומר לרומן הגדול מכולם שהוא שואף לכתוב. הטריילר מסקרן מאוד.

"הסופר" מועמד ל-9 פרסי גויה: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקנית משנה, שחקן משנה (אנטוניו דה לה טורה, שמאז 2007 היה מועמד לפרס המשחק 9 פעמים, וזכה רק פעם אחת), שחקנית מבטיחה, תסריט מעובד, סאונד, ושיר מקורי.

קיץ 1993 (Verano 1993) – קרלה סימון

הסרט שספרד שלחה השנה לאוסקר הוקרן כבר בפסטיבל ירושלים, ובכמה הקרנות סינמטקיות, אבל אני בכשרון הצלחתי לפספס אותו כמה פעמים. לפי כל הסימנים מדובר בסרט חמוד, חביב, ומרגש. ילדה בת 6 מאבדת את הוריה ונשלחת לגור עם הדודים בכפר. הסרט מתרחש ב, ובכן, קיץ 1993, ומלווה את התבגרותה המואצת עקב הנסיבות של הילדה הצעירה, שעוברת הרפתקאות שילדים עוברים בגיל הזה, אבל תחת ענן עכור של עצב. הטריילר מקסים.

"קיץ 1993" מועמד ל-8 פרסי גויה: סרט, במאית מבטיחה, שחקן משנה (דוד ורדאגר, שהיה אחד משני האנשים שהכריזו על המועמדויות אתמול. זה היה רגע משעשע כשהוא שמע שהוא מועמד), שחקנית מבטיחה, תסריט מקורי, הפקה, צילום, ועריכה.

ורוניקה (Verónica) – פאקו פלאסה

באופן מפתיע, סרט האימה הזה קיבל תשומת לב יוצאת דופן יחסית מהאקדמיה הספרדית. לפני כמעט עשור, פאקו פלאסה היה זה שעמד מאחורי ההצלחה הגדולה של "פחד מצלמים" (מה שנקרא במקור Rec. הגרסה הספרדית המקורית, לא הרימייק האמריקאי). עכשיו הוא שב למקום שבו הוא מרגיש בנוח, ז'אנר האימה, ועושה סרט שלפי הביקורות שקראתי הוא אמנם מאוד לא מקורי, אבל אפקטיבי ומפחיד למדי (אני, אגב, ראיתי את Rec המקורי. ולא אהבתי. על סרט ההמשך ויתרתי).

"ורוניקה" מספר על, ובכן, ורוניקה. בחורה צעירה בגיל תיכון. אביה נפטר, ואמא שלה (בגילומה של אנה טורנט, שהתגלתה בגיל 10 בסרטו של קרלוס סאורה "קריאת העורב". זה היה בסוף שנות ה-70) עובדת לילות בבר, וכך ורוניקה נעזבת לבד כדי לדאוג לאחיה הקטנים – שתי תאומות, ואח קטן בן 5. ממורמרת מהעובדה שהיא בעצם צריכה להיות אמא בפועל לאחיה הקטנים, ועדיין עצובה על מות אביה, היא מחליטה לשחק בזימון רוחות עם חברותיה. ביום של ליקוי חמה, כשכולם עולים לגג לצפות, היא וחברותיה יורדות למרתף לסשן של סיאנס. ואז הדברים מתחילים להסתבך. נשמע גנרי לגמרי, אבל, מסתבר, כנראה גם אפקטיבי (הנה הטריילר, להתרשמות).

"ורוניקה" מועמד ל-7 פרסי גויה: פרס הסרט, בימוי, שחקנית מבטיחה, תסריט מקורי, סאונד, אפקטים, ומוסיקה.

אבראקאדאברה (Abracadabra) – פבלו ברגר

האכזבה הגדולה של רשימת המועמדויות.

פבלו ברגר עשה לפני כ-15 שנה קומדיית סקס מאוד סימפטית בשם "טורמולינוס 73". לפני כמה שנים הוא חזר אחרי היעדרות ארוכה עם סרט נהדר, אילם, בשחור לבן, שנקרא "שלגיה". הוא קיבל הרבה פרסים על הסרט המצוין הזה, כולל הגויה, אבל אם לא היה "הארטיסט" לפניו, הוא היה זוכה אפילו לתשומת לב גדולה יותר. עכשיו חוזר ברגר עם קומדיה פשוטה יותר, שנדמה לי שיש בה יותר על הנייר מאשר באמת על הבד.

מריבל ורדו (המרשעת מ"שלגיה" הנ"ל, והיא גם זכורה לטוב מ"ואת אמא שלך גם" ומ"המבוך של פאן") היא אשה הנשואה לגבר מאצ'ו שובניסט מצוי, שאוהב כדורגל. בחתונה משפחתית הגבר מתנדב להיות מהופנט ע"י אחד מבני דודיה. התוצאה – שינוי קיצוני בהתנהגות הגבר. מסתבר שבמהלך ההיפנוזה השתלטה על גופו של הבעל רוחו של גבר שמילצר באותו אולם אירועים כמה עשורים לפני כן. אותו מלצר מפעם, מסתבר, גם רצח את אמא שלו וחלק מהאורחים במסיבת חתונה מפעם, לפני שהתאבד בעצמו. עכשיו על האשה לבצע טקס גירוש שדים, כדי לקבל את הבעל שהכירה, על חסרונותיו, או שרוחו הרצחנית של המלצר תשתלט עליו סופית…

מבוים כקודמיה קיצונית, עם הרבה צבע, הסרט הזה נמנה על השורטליסט הספרדי לאוסקר (אבל הפסיד את מקומו ל"קיץ 1993"). חשבתי שהוא יקבל את חלקו מהאקדמיה הספרדית, והוא אכן קיבל 8 מועמדויות, אבל "אבראקאדאברה" לא מועמד לפרס הסרט.

"אבראקאדאברה" מועמד לפרס השחקנית (מריבל ורדו), שחקן (אנטוניו דה לה טורה. מועמדות שנייה השנה), שחקן משנה, תסריט מקורי (פבלו ברגר), עריכה, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור.

זהב (oro) – אגוסטין דיאז יאנס

אפוס הסטורי המתרחש במאה ה-16, ומתאר את מסעה של משלחת מטעם מלך ספרד בחיפוש אחר עיר מזהב בעובי האמזונס. המשלחת תיתקל באינספור בעיות וסכנות מטעם הילידים, הטבע, וגם מריבות בין חברי המשלחת לבין עצמם (מנהיג המשלחת מצרף למסע את אשתו הצעירה והנחשקת. ע"י יותר מאדם אחד. וחיפוש אחרי זהב, כסף, יגרום בסופו של דבר, או בהתחלתו של דבר, גם לחיכוכים בתוך הקבוצה עצמה). הטריילר מרשים, אבל הביקורות שקראתי אומרות משהו כמו – אכן מרשים טכנית, אבל חלש וחסר תוקף דרמטי (וקל לי להאמין לזה. אגוסטין דיאז יאנס ביים בתחילת האלף סרט מפוספס לחלוטין שנקרא "אין חדשות מאלהים").

"זהב" מועמד ל-6 פרסי גויה, כולם במחלקה הטכנית: הפקה, צילום, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, אפקטים.

הקריאה (La Llamada)- חאוייר אמברוסי, חאוייר קאלוו

כשמציצים אל חלון הראווה שהוא רשימת המועמדויות של אקדמיות לאומיות כאלו ואחרות, מה שרואים, בסופו של דבר, הוא הצצה אל תרבות שאני לא מכיר. והנה מגיע "הקריאה". עיבוד קולנועי של מחזמר מאוד מצליח (מסתבר) על במות ספרד בשנים האחרונות. סיפורן של בנות צעירות ופוחזות הנשלחות בתור עונש למחנה קיץ קתולי לנוער. כל מה שהן רוצות, כדרכן של בנות נוער, הוא לבלות, לרקוד, ובמקרה שלהן – לעשות מוסיקה עם הלהקה שלהן. אבל לאלהים, מסתבר, יש תכניות אחרות בשבילן. במחנה הקיץ , בין עימותים עם הנזירות האחראיות, הן יגלו גם שאלהים אוהב את המוסיקה של וויטני יוסטון…

לפי כל מה שקראתי, למרות הסלידה שלי ממחזות זמר, זה אמור להיות דווקא סרט כיפי, חסר דאגות, ואפילו אולי סוחף. הטריילר גם נראה לא רע בכלל. "הקריאה" מועמד ל-5 פרסי גויה: במאים מבטיחים, 2 שחקניות משנה (אחת מהן, אנה קסטיו, זכתה בפרס השחקנית המבטיחה בשנה שעברה על תפקידה ב"עץ הזית"), תסריט מעובד, ושיר מקורי.

עוד צריך לציין ש:

פנלופה קרוז היא כנראה מריל סטריפ הספרדיה. כמעט ואין שנה שבה היא לא מועמדת, גם אם הסרט המדובר כושל. השנה היא מועמדת (ביחד עם בן זוגה בחיים, השחקן המצוין בפני עצמו חוויאר בארדם) על תפקידה בסרט "לאהוב את פאבלו". פרננדו לאון דה אראנואה, שהתפרסם בדרמות מציאות צנועות ויפות ("ימי שני בשמש", "נסיכות") מנסה, כנראה ללא הצלחה, לפרוץ לשוק הבינלאומי עם דרמות גדולות יותר. בסרט הזה הוא מספר על רומן של פאבלו אסקובר, מקים קארטל הסמים הקולומביאני, עם עיתונאית.

לפרס הסרט הזר דובר הספרדית מועמדים: "סערה" ממקסיקו (זכה בכבוד לא קטן בטקס פרסי האקדמיה של מקסיקו לפני כמה חודשים), "סאמה" הארגנטינאי, "אמאזונה" מקולומביה, ו"אשה פנטנסטית" מצ'ילה (סרט פנטסטי בזכות עצמו. בתחילת מרץ בקולנוע לב).

לפרס הסרט האירופי מועמדים: "סה לה וי" הצרפתי, "טוני ארדמן" הגרמני, "ליידי מקבת" מבריטניה, ו"הריבוע" השבדי (גם הוא בקרוב בקולנוע לב).

בטקס הפרסים יוענק השנה פרס הוקרה מיוחד לשחקנית הנהדרת מאריסה פארדס ("הכל אודות אמא", "ילדים של אף אחד", "פרח הסוד שלי", "העור בו אני חי").

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-3 בפברואר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s