איש ושמו אובה: הביקורת

(שם הסרט במקור: En Man Som Heter Ove)

ולפעמים זה פשוט יותר מדי. הבדידות. הכאב. ההרגשה שלא מבינים אותך. הטרגדיה שעברת. העצב העצום שיושב עליך כמו משקולת כבדה שלא מניחה לנשום סדיר. הלחץ הכלכלי (כי פיטרו אותך בתואנה מטופשת שבאה להסתיר, בעצם, את העובדה שהם פשוט רוצים מישהו צעיר יותר). השכנים הנודניקים והמעצבנים. ההרגשה שאין אפילו אדם אחד בעולם הזה שאפשר לדבר איתו, לצחוק איתו, אדם אחד שייתן לך הרגשה שאתם על משדרים אותו תדר. ואתה לבד. מאוד לבד. והכתפיים שלך פשוט קורסות מעומס הצרות.

אבל אפילו למות כמו שצריך אי אפשר. כי למרות שקשה להאמין בזה, יש גם אנשים טובים בעולם הזה. ואולי אפילו קרוב אליך. אבל כשהעננים הקודרים של הדכאון המצטבר מכסים את הראיה, קשה להבחין ביד המושטת לעזרה. וזה הסרט הזה, "איש ושמו אובה". סרט שמושיט יד ידידותית גם לאנשים שכרגע לא רואים תקווה או שום קרן אור בחשיכה.

אני מודה שנכנסתי לאולם הקולנוע סקפטי. כל מה ששמעתי וקראתי על "איש ושמו אובה" הכין אותי לקומדיה נוסחתית חסרת השראה אמיתית. טעיתי. באופן מפתיע מאוד, "איש ושמו אובה", ברוב דקותיו, הוא דרמה קומית נבונה למדי, רגישה לאלמנט האנושי הפרטי של אינדיבידואל החי בתוך קבוצה. כי יש כאן סיפור על אדם לא צעיר (בן 59), אלמן שלא באשמתו, המתאבל על אשתו שנפטרה בטרם היתה יכולה ללדת, והוא מפוטר מעבודתו בתחילת הסרט בתואנה מפוברקת כלשהי. הוא גר בשכונה בה יש כללי התנהגות מסוימים שמאוד חשובים לו, אבל ההפרה החוזרת ונשנית של החוקים האלו מוציאה אותו מדעתו. ויש שכנים חדשים וידידותיים (ממוצא מזרחי משום מה. לא מבין את הבחירה הזו של התסריטאי/ יוצר של הסיפור הזה. האם אנשים מזרחיים אמורים להיות בעלי אופי חם יותר מהשבדים הקרים? האם זו לא אמירה שטחית מדי?), והשכנים האלו נכנסים לחייו של האובה הזה בצורה מעצבנת בתחילה, אבל עקשנית וכזו שתגרום לו להבין, באיטיות ובסבלנות, שזוהי בעצם היד המצילה שהוא היה צריך.

אז מה שמתחיל כקומדיה גסה ולא חכמה במיוחד מתפתח בהדרגיות לסרט נבון ורגיש. כי הפלאשבקים המשולבים כאן בסרט, ומביאים את סיפור האהבה הגדולה של אובה ואשתו עד לאותה טרגדיה, הם משולבים כאן בצורה אפקטיבית, בונים לאט ובסבלנות את דמותו של אובה כאדם עם יותר מהבעה אחת. הוא לא רק הזקן הנרגן. הוא גם גבר ביישן, צנוע, שלא מאמין שאשה יפה ומתוקה בכלל תרצה להיות איתו. אבל כשזה קורה הוא לוקח את ההזדמנות וממצה אותה עד תום. וכשהאסון קורה, חייו נעצרים. "איש ושמו אובה" משתמש בשחקן מצוין, בעריכה מדודה, ובעיקר בקצב הגיוני שמפתח את הסיפור של אובה כך שאוכל להתקרב אליו לאט, להרגיש אותו, לקלף את השכבות התוקפניות שלו, ולגרום לי להושיט לו יד בעצמי, ולהתרגש כשאחרים עושים את זה מתוך רצון אמיתי לעזור, ולא מתוך רחמנות.

אז נכון שלא הכל עובד בסרט הזה. סיפור משנה על "האנשים הלבנים" לא מנומק מספיק, והסיפור על האיש המשותק גם הוא חסר פיתוח, ויש עוד כמה רגעים כאלו שבהם הסרט מבכר את השטחיות שתאפשר לו לסחוט חיוך אחד או שניים על פני הדרמה האנושית, אבל ברוב חלקי הסרט הזה, "איש ושמו אובה" נצמד לאדם הזה, אובה, ומצליח לגרום לי להתקרב אליו, להבין אותו, ולהושיט לו יד. סרט יפהפה ומפתיע מאוד לטובה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s