כל הכסף שבעולם: הביקורת

(שם הסרט במקור: All the Money in the World)

אני לא מאוהדי רידלי סקוט. הוא במאי ותיק. מאוד ותיק. והוא עושה סרטים. הרבה סרטים. מתוכם ראיתי קומץ קטן בלבד. ומה שראיתי לא אהבתי. סקוט הוא במאי שעובד על קנווסים גדולים מאוד. ואני מעדיף את הסיפור האנושי הקטן. ובכל זאת, משהו בטריילר של הסרט החדש שלו (בתוספת זמזומי עונת האוסקר שהתלוו אליו) משך אותי לראות את הסרט. ניסיתי להתעלם משערוריית קווין ספייסי (שבשבילי בעיקר אמרה שאם אתה יכול להחליף שחקן עם תפקיד לא קטן בסרט הזה בתוך פחות מחודש כשהסרט כבר גמור, אז אולי משהו בתחביר הקולנועי הכללי של הסרט לא ממש יושב במקום מלכתחילה), וניסיתי לקוות לטוב.

בסופו של יום, מדובר בסרט לא בלתי מעניין, אבל מפוספס מאוד. כי כן, רידלי סקוט אכן מרשים מאוד בעבודה הקולנועית שלו (בעיקר בהתחלה, כשהוא פורס את הדמויות המרכזיות בסיפור הזה על לוח השחמט הקולנועי שלו בדינמיות סוחפת), אבל ככל שהסרט מתמשך אני מבין שיש כאן כמה וכמה מוקדי עניין, ולמרות שכולם תומכים אחד בשני בסיפור הומוגני מעניין, עדיין כל אלמנט בנפרד לא באמת מפותח מעבר לרמה המינימלית, וכך הרגש עף מהחלון.

אני מניח שהמטרה העיקרית של הסרט הזה, המסקנה שלו, המסר שלו, מה שעניין את סקוט מלכתחילה בסיפור הזה, הדבר הזה נמסר לנו בוויס-אובר כבר ברגעים הראשונים של הסרט: אנשים עשירים, מאוד עשירים, הם אולי נראים כמונו, אבל הם עשויים מחומר אחר לגמרי, הם חושבים אחרת מאיתנו, הם פועלים אחרת משאר האנשים, וזה מה שמאפשר להם להיות עשירים. האם הם באמת אנושיים, או שיש להם לב אבן – על השאלה הזו הסרט מנסה לענות.

אז יש כאן אמא. מישל וויליאמס מצוינת כאן כאשה שקרה לה הנורא מכל – בנה נחטף לצורכי כופר. היא מתעבת את דרך החיים של הסבא העשיר מאוד מאוד של אותו נער שנחטף לה, והיא תעשה כל שביכולתה להציל את בנה תוך תמרון בין כניעה לעשירים לבין נחישות של אמא שמוכנה לכל כדי להציל את בנה. ווויליאמס מציגה עבודה נהדרת המשלבת קשיחות ונחישות עם רגישות של אשה שאיבדה את היקר לה מכל (ואין לה הרבה בחיים בכלל).

ויש כאן סבא. האיש העשיר בעולם. כריסטופר פלאמר מצוין גם הוא (בתפקיד לא קטן, שבאופן פלא צולם ונערך לסרט בתוך פחות מחודש כדי להחליף את קווין ספייסי. ראיתי את הטריילר הישן בכיכובו של ספייסי פלוס הרבה איפור. מבלי להמעיט מערכו של ספייסי כשחקן, עכשיו, כשראיתי את פלאמר המבוגר מאוד, שלא צריך איפור מיוחד, אני לא מצליח לדמיין אף שחקן אחר בתפקיד הזה. אולי רק את מקס פון סידוב) בתפקיד של אדם ששומר על מעמדו, הונו, כבודו, בכל מחיר. ובכל זאת, מישהו, נכדו, נכנס לו ללב. משהו קטן בכל זאת זז שם. ופלאמר מציג את זה מצוין.

הבעיה בסרט הזה שיש כאן גם את מארק וולברג. אין לי טענה מיוחדת לוולברג כשחקן כאן, אלא לתפקיד שלו כפי שהוא כתוב. הוא הרי אמור להיות איש המפתח. האדם שאמור לתמרן בין כמה וכמה אלמנטים שונים בתחמנות שאין שניה לה: הוא אמור לשרת את אדונו (הסבא העשיר) ולמצוא את הנכד החטוף; הוא אמור לשתף פעולה עם המשטרה בחקירה, אבל גם לבצע מהלכים משלו; הוא אמור להשתמש בקשרים שיש לו בעולם התחתון, ובכישורי המשא ומתן שלו; והוא אמור גם לעשות סוג של בייביסיטר לאמא המודאגת, שרק רוצה שהסבא הקמצן ישלם כבר את הכופר, גם אם הוא לא רוצה. אז מה מארק וולברג עושה בסרט הזה? כלום. או כמעט כלום. הוא מוצג בהתחלה כאיש מיומן בסגירת עסקאות רווחיות בשביל הבוס שלו העשיר, ואז הוא נשכר למטרה המיוחדת של החזרת הבן האובד בשלום – ופחות או יותר נרדם לכל הסרט.

אני כבר מורגל בדרמות פוליטיות של אהרון סורקין המסתובבות בספירות גבוהות של אנשים שהם יותר חכמים ועשירים ממני. אני מורגל כבר בתרגילים שונים ומשונים, בתחכום של אנשים שיודעים לתמרן, לתחמן – ואני כבר למדתי להטיל ספק ברוב הדברים שנאמרים בסרטים כאלו, כי תמיד יש מחשבה מאחוריהם. אבל בסרט הזה, רוב מה שנאמר הוא סופי. אין סאבטקסט. יש אמנם תרגיל או שניים של משא ומתן על מעמד וכוח וכסף, אבל אין באמת תחכום, או מחשבה אנושית מקורית מאחורי זה. זה מגיע משום מקום, ונגמר עוד לפני שזה מתחיל.

אין באמת תנועה בסרט הזה. אחרי התחלה סוחפת, הסרט די נעצר ועומד במקום. דברים קורים, אבל חוסר הפיתוח של הדמויות הופך את כל הסרט הזה לדי נסחב ולא מרגש או מעניין. סיפור הצד הנוסף של הסרט הזה, שנוגע לידידות שמתפתחת בין אחד השובים לבין הנער החטוף היא האלמנט החלש ביותר של הסרט. לא ממש ברור למה השובה מוקסם מהשבוי, ומה גורם לו להעלים עין פעם אחת או פעמיים. החלקים האלו של הסרט מאטים אותו יותר, הופכים אותו ללא ממש ברור, מערפלים את הסיפור על עושר ועוני. ובסופו של דבר, "כל הכסף שבעולם" לא החליט על הדמות הראשית שתוביל את הסרט הזה. הסרט משייט בעריכה קצבית בין האמא לסבא העשיר לשבוי-נשבה למארק וולברג, ובאף אחד מהאלמנטים האלו אין מספיק בשר תסריטאי כדי באמת לסחוף אותי למערבולת רגשית.

אז כן, זה סרט מרשים מאוד, אבל בעולם של עושר ועוני אין מקום לאנשים אמיתיים. גם לא בסרט הזה, עם כל המאמץ הניכר. אז הסרט הזה לא באמת מגשים את שרצה להשיג. מרשים אבל מפוספס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s