שעה אפלה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Darkest Hour)

מה אומר לכם השם אדולף היטלר?

אני מניח שדי הרבה. השטן בכבודו ובעצמו. שליט גרמניה בשנות ה-30 וה-40, האיש שסחף אחריו אומה שלמה למסע שנאה והרג עצום מימדים, הוגה תורת הגזע, ועוד כהנה וכהנה. למדתם על זה בבית הספר. קראתם על זה. ראיתם סרטים.

עכשיו תעשו תרגיל אינטלקטואלי קטן: דמיינו שאתם חיים בתל אביב ב-1940. אתם שקועים עמוק במלחמות הקיום היומיומיות. החדשות מדברות על התנכלויות של ערבים, על האצל והלחי, על מעפילים, והעמודים הפנימיים של העיתונים מדברים גם על מלחמה באירופה. עכשיו תנסו ביושרה לענות על השאלה: מה אומר לכם השם אדולף היטלר. אני מניח שלא כל כך הרבה. אני מניח שתחשבו על איזשהו שליט מחרחר מלחמה, מפחיד אפילו, אבל כל המשמעויות של השואה לא יהיו במחשבותיכם, כי אתם לא ממש יודעים עליהם דבר. וצריך גם לזכור שב-1940 אין אינטרנט, אין טלוויזיה, והחדשות מגיעות הרבה יותר לאט לחופינו. מה גם שאפילו היום, כשהעולם שלנו קטן הרבה יותר, גם עכשיו, עם אינספור הערוצים והאתרים שמכסים את אירועי העולם, גם היום אנחנו לא ממש יודעים מה קורה בצפון קוריאה, למשל.

"שעה אפלה" מתרחש ב-1940. אבל הוא סרט עם פרספקטיבה של 75 שנה. ובכך הוא חוטא לאמת.

כי החלק העיקרי של הסרט מתעסק בשאלה: האם לפתוח במשא ומתן עם היטלר, או לעלות להתקפה צבאית. אלו המצדדים בשיחות שלום נראים, בפרספקטיבה העכשווית, כחלשלושים, תבוסתנים (הערה על משטר אובמה?). ואלו המצדדים במלחמה ללא כחל ושרק – צמאי דם. אין שום מורכבות של דיון בסרט הזה.

צ'ארלי צ'אפלין פעם אמר שאם הוא היה יודע מה היטלר עשה, הוא לא היה עושה את הסרט "הדיקטטור הגדול" (ב-1940). אני מניח שגם צ'רצ'יל לא ממש ידע מה בדיוק קורה באירופה. ועדיין, הוא נואם בסוף הסרט, בקטע השיא, את הנאום הגדול על מלחמה ללא גבולות. המחשבה שלי לאורך כל הצפיה בסרט היתה – למה דווקא עכשיו חוזרים לאירועי 1940? האם יש כאן אמירה על מצבנו הנוכחי? האם קים ג'ון און הוא היטלר? האם עלי חמינאי הוא היטלר? האם דונלד טראמפ הוא צ'רצ'יל החדש?

אין בסרט הזה שום מורכבות חשיבתית. נכון, הוא לא נורא, וכדרמה פוליטית הוא חביב למדי, בדרכו הבריטית הרגילה. קריסטין סקוט תומס יודעת איך להגיש את הרפליקות שלה בחיוך, ולילי ג'יימס, שברירית אבל עקשנית וכשרונית, יודעת לתת לסרט את המימד הרגשי שלו, אבל ג'ו רייט, במאי מוכשר בדרך כלל, לוחץ חזק מדי, ומשתדל בכל כוחו להעניק לחלק גדול מהסצינות אפקט רגשי שאין בהן (השימוש במוסיקה מוגזם מאוד, ועניין התאריכים המתחלפים בכתוביות ענק מגוחך), והתוצאה היא בדרך כלל הפוכה – "שעה אפלה" הוא אולי דרמה חביבה, אבל חסרת כל תוקף הסטורי, רעיוני, או אפילו רגשי. הרי הסרט הזה משייט בין אלמנטים שונים – הקשר בין הציבור למנהיגיו, התככים הפוליטיים הרגילים, והחזון המנהיגותי של צ'רצ'יל (בסיפור דנקירק) – אבל הסרט לא ממש מפתח אף נקודה מאלו, משאיר אותן שטחיות, חביבות, נעימות, אבל ללא תוקף דרמטי כלשהו. וכך יוצא ש"שעה אפלה" הוא סתם סרט שעובר מול עיניי, לא משאיר חותם (וברגעים מסוימים, בעיקר כשהוא מתאר את ספקותיו הרבים של צ'רצ'יל, הסרט מקבל בטן מעייפת), ובסך הכל, הסרט הזה לא מזיק, אבל גם סרט זניח למדי.

נ.ב. בניגוד לאחרים, אני לא אמרתי מילה על גארי אולדמן בתפקיד הראשי. אולי בגלל שמרוב איפור וחליפה שמנה, אני לא ממש ראיתי את גארי אולדמן משחק.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שעה אפלה: הביקורת

  1. הפעם אתה מקשקש,אחרי הפתיחה שלך איני יכול לקרוא יותר,ב 1940 ידעו בתא על הגזרות של היטלר ועל היהודים שברחו מהיטלר,מוטב שתתמקד בקולנוע ולא תקשקש שטויות

  2. אכן, איתן ,הפעם לא בדקת את העובדות.
    הצבא הגרמני נחשב ב 1940 כסופר מעולה,והחלטה למו״מ
    שיגמר בסטטוס קוו היתה הרבה יותר הגיונית ופופולרית
    מאשר להלחם.
    ייתכן והסרט לא טוב או שטחי,אבל-אנא-אל תסלף את העובדות
    (הסרט עושה זאת בין כה וכה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s