הפרעה בקצב הלב: הביקורת

(שם הסרט במקור: Аритми́я)

…זה לא הולך לשום מקום…

האמירה הזו שבראשית הפוסט נמצאת בסרט, והיא דווקא מגיעה אחרי סצינת סקס יפה. כשכבר קורה משהו חיובי כאן, הוא מיד מתבטל מעצמו. כשכבר משהו מתקדם, הוא מיד הולך אחורה. צעד קדימה, שניים אחורה, סקובי-דו.

"הפרעה בקצב הלב" הוא סרט שכמעט ודבר לא קורה בו. אבל הוא חמוד. יש בו מעט מאוד סיפור והתקדמות. אבל יש בו עולם ומלואו. והוא רוסי, משם, מרחוק, אבל הוא מרגיש לי מאוד מכאן ומעכשיו (אני נשבע שבאחת הסצינות, כשהוא רץ והיא רצה אחריו ברחוב, הסתכלתי על פנסי הרחוב, ועל המכוניות החונות, ועל הבתים, ואפילו על מזג האויר, וחשבתי: זה מאוד דומה לרחובות. העיר רחובות).

אם רוצים, ממש ממש רוצים, לתמצת את עלילת הסרט, אפשר לומר משהו כמו: בהתחלת הסרט היא אומרת לו: אני רוצה להיפרד. אז הוא אומר לה: בסדר. מחר אני אקח את הדברים שלי מהבית. היא אומרת לו: לא בוער. קח לך שבוע. חפש דירה בנחת. ואז תעזוב. ובמהלך השבוע הזה הוא ינסה לשכנע אותה לא להיפרד. זה הסרט, בגדול.

אבל היתרון הגדול של הסרט הוא הרגשת המציאות הכל כך מוחשית שהוא נוטע בי. ככה אנשים מתנהגים (לפחות היא. הוא פחות). ככה אנשים מדברים. בעבודה. בחיים. ביום יום. זו תמונה מאוד אמינה ומוכרת של אנשים. כל מה שאנחנו רוצים הוא קצת אהבה. קצת הבנה. קצת הקלה על הקשיים היומיומיים שלנו. קצת בן זוג. קצת עונש, קצת חופש, קצת זכר, קצת נקבה (כמו שאמרו דיויד ברוזה ויהונתן גפן באיזשהו שיר פעם). ו"הפרעה בקצב הלב" הוא בדיוק זה – תיאור שגרת יומם של שני צעירים ברוסיה של היום. והם באותה מידה היו יכולים להיות תל אביבים (שמדברים רוסית. יש לא מעט כאלו).

השחקנית הראשית בסרט, מישהי בשם אירינה גורבצ'ובה, בתפקיד בת הזוג, היא מאוד נוגעת ללב. היא מאוד נטורליסטית, אבל מתפרצת כשהכל מגיע לה עד לפה. הוא, הגבר (אלכסנדר יטשנקו), פחות קומוניקטיבי. הוא כאילו כל הזמן תחת ענן של אלכוהול. הוא מבריק בעבודתו, עושה את הדבר הנכון, כנגד הנהלים לפעמים, כי הנהלים לא שומעים את הלמות הלב של האדם בשטח, אבל ביחסים הוא בקו אחד. אנמי. היו רגעים שחשבתי למה היא בכלל איתו. מה היה הניצוץ הראשוני. אני לא מבין מה היא עושה איתו בכלל. אני לגמרי מבין את הרצון שלה להיפרד ממנו, אבל אני לא מבין את הבסיס לקשר הזה מלכתחילה. עם זאת, ככל שהסרט מתקדם, והוא מפורט מאוד בכל הקשור לעבודה, ולפגישות עם אנשים שונים במהלך שגרת היום, משהו בכל זאת עובר עליו. משהו בכל זאת נפתח אצלו שם, ומשהו שם בכל זאת מתקדם, למרות שזה כאילו לא נראה.

ובדרך לשם, הסרט הזה מלא בסצינות חמות, אנושיות, יומיומיות, מוכרות מאוד מהחיים שלי, קלות מאוד להזדהות, קלות מאוד להתאהב באנשים האלו (בה באופן די מיידי, לוקח זמן להתאהב בו). סרט פשוט מאוד, יומיומי מאוד, שנראה כמו סרט עצמאי אמריקאי טיפוסי, סאנדאנס שכזה, אבל מהטובים. סרט שיעשה לכם חם בלב, למרות שכאילו לא קורה בו כמעט כלום. סרט שמתקדם בצורה בלתי נראית, למרות שהוא כאילו לא הולך לשום מקום. סרט יומיומי, אבל מי אמר שהיומיומי משעמם. סרט מקסים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s