פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע 2018: המועמדויות

אתמול הוכרזו בקנדה המועמדויות לפרס האקדמיה שלהם לקולנוע לשנה זו. כמו בדנמרק, גם בקנדה לא ממש מעריכים את הסרט שהם עצמם שלחו השנה לאוסקר, וכך, "הוצ'לאגה, ארץ הנשמות" (Hochelaga, Terre des Âmes) של פראנסואה ז'יראר, סרט שמתחיל בהווה אבל חוקר את ההסטוריה של קנדה על פני 700 שנה, הסרט הזה מועמד אמנם ל-8 פרסים, אבל לא מועמד לפרס הסרט, או הבימוי, או לפרסי המשחק ("הוצ'לאגה" מועמד לפרס העיצוב האמנותי, צילום, תלבושות, איפור, מוסיקה, סאונד, עריכת סאונד, ואפקטים).

שורה ארוכה של סרטים נמצאת ברשימת המועמדים, ואין לקנדים ברשימה פייבוריט. בפוסט הזה אני אנסה לגעת בבולטים שביניהם:

אוה (Ava) – סאדאף פורוגי

סרט אירני דובר פרסית בהפקה קנדית. נדמה שרק סרט בהפקה חיצונית יכול להיות ביקורתי כל כך, ומצד שני, על פני השטח לפחות, מקריאה על הסרט ומצפיה בטריילר, נדמה שהמבט החיצוני הזה עומד בעוכריו של "אוה" שהוא, על פניו, סרט דידקטי מאוד, שמסתכל על העניינים בצורה מאוד שחורה-לבנה, ללא צבעי ביניים. אוה משם הסרט היא נערה בת 16. היא רוצה מה שבנות 16 רוצות – ללמוד את מה שמעניין אותן (במקרה של הסרט הזה – מוסיקה), לבלות, וגם קצת אהבה מבנים. אבל הסרט הזה מתרחש באירן. והתרבות שם מאוד מגבילה חופש נערי. והנה אוה מרגישה שהיא מאוהבת בנער שמנגן פסנתר (עוד סיבה ללכת ללמוד מוסיקה). אז היא מתאפרת, ומתגנבת לפגוש אותו בסתר. וכשהאמא תופסת אותה, וכשמנהלת בית הספר שומעת על זה – אוי ואבוי!

נדמה שיש בסרט הזה מימד אנושי, אבל גם מבט דיכוטומי מאוד על מצב שבמציאות הוא הרבה יותר מורכב. "אוה" מועמד ל-8 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט, בימוי, צילום, עריכה, תסריט מקורי, שחקנית, שחקנית משנה, ועיצוב אמנותי.

המפרנס/ת (The breadwinner) – נורמה טומי

גם כאן סרט אסיאתי קנדי במבט חיצוני. הפעם באנימציה (והפעם גם באנגלית). אביה של נערה צעירה באפגניסטן נעצר ע"י הטאליבאן האכזר. הוא לימד אותה את אמנות הסיפור, אבל לבנות אסור ללמוד בכלל כלום לפי הטאליבן. לבנות אסור. שום דבר. אז גיבורת הסרט, הילדה, גוזזת את שערה, מתחזה לילד, ויוצאת למסע בעזרת הסיפורים שהיא ממציאה כדי למצוא את אביה. או משהו כזה. אנימציה יפה, והרבה דמיון, אבל נדמה לי שהמבט החיצוני גם כאן הופך דיכוטומי ופחות מחבר אותי לאנשים (הנה הטריילר).

"המפרנס/ת" מועמד ל-6 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט, עריכה, מוסיקה, שיר, עריכת סאונד, ותסריט מעובד.

מודי (Maudie) – אייסלינג וולש

היו לי כמה הזדמנויות לצפות בסרט הזה, אבל דילגתי עליהן, למרות ששמעתי עליו בעיקר דברים טובים, והסיבה העיקרית לכך היתה שהחיים של ציירים בדרך כלל לא מעניינים אותי (כי אני לא מכיר את גוף העבודה של ואן גוך, למשל, או של ציירים אחרים, ופחות מעניין אותי מה בדיוק עמד מאחורי כל ציור). מסתבר שכנראה יש ב"מודי" הרבה יותר מזה, ואני אוכל להשלים צפייה בו כשהוא יעלה בקרוב להקרנות מסחריות בישראל.

מוד לואיס, מסתבר, היתה ציירת די מפורסמת, אבל כשרונה התגלה במקרה. היא היתה אשה שסבלה מדלקת פרקים כרונית, ובמקום ובזמן שבו היא חיה זה גם הקרין על הדרך שבה התקבלה בחברה. היא נחשבה ללא חכמה במיוחד, ובעיקר לאשה פגומה שאין לה תכלית. היא מצאה עבודה אצל דייג מתבודד, ובעצם גרה אצלו. בהדרגה החל סיפור אהבה ביניהם, אבל בגלל שהוא היה איש קשה בעצמו, ובשילוב הבידוד החברתי שלה, ותנאי המחיה ומזג האויר הלא קלים, מוד לואיס מצאה מפלט בציורים שציירה בחדרה. ציורים אלו הביאו לה, בהדרגה, הצלחה והכרה. אית'ן הוק ובעיקר סאלי הוקינס קיבלו הרבה תשבוחות על עבודתם בסרט, והטריילר נראה מסקרן:

"מודי" מועמד ל-7 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט, תלבושות, בימוי, עריכה, תסריט מקורי, שחקנית (הוקינס), ושחקן משנה (הוק).

לא שקט/ה, לא יציב/ה (Never Steady, Never Still) – קת'לין הפבורן

מרפרוף באינטרנט אודות הסרט הזה, נדמה שהתגובה הכללית היא סימפטיה לסרט עדין ומרגש, אבל מקריאה עליו, ומצפיה בטריילר אני קצת סקפטי, ומרגיש שיש כאן כמעט נצלנות של מצב פיסי מוגבל. במרכז הסרט אשה חולת פרקינסון, ובנה בן ה-16. היא, כמובן, מתמודדת עם מצבה הפיסי על בסיס יומיומי, והבן שלה בדיוק נמצא ברגע בחיים בו הוא תוהה על מיניותו, ועל האפשרות של אהבת גברים. האמא והאבא מחליטים לשלוח אותו לעבוד בשדות הנפט המרוחקים, ובסביבה המצ'ואיסטית הוא יהיה צריך למצוא את עצמו. במקום שבו הומוסקסואליות יכולה להיחשב חולשה, ועל רקע החולשה הפיסית של האמא בבית, חולשה שהוא גדל איתה כל ילדותו, הסרט הזה אמור למצוא את דרכם של אנשים כנגד הגבלות פיסיות ותרבותיות. או משהו כזה. הסרט אמור להיות כן ורגיש, אבל הטריילר, לפחות, פחות מזמין לטעמי.

"לא שקט/ה, לא יציב/ה" מועמד ל-8 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט, עיצוב אמנותי, צילום, עריכה, מוסיקה, סאונד, תסריט מקורי, ושחקנית.

הילדה הקטנה שאהבה גפרורים יותר מדי (La Petite Fille Qui Aimait Trop Les Allumette) – סימון לאבווא

כנראה שסימון לאבווא אוהב סרטים עם שמות ארוכים. בשנה שעברה סרט אחר שלו היה מועמד לפרס האקדמיה, משהו שנקרא "המהפכנים שלא הולכים עד הסוף רק כורים לעצמם קבר". נדמה לי גם שלאבווא הוא מאותם במאים שכל כך מתרכזים בצד הסגנוני של הסרטים שלהם, כל כך משתדלים להיות שונים ומגניבים, עד שזה הופך להיות מרכז תשומת הלב, והסרט עצמו הולך לאיבוד.

"הילדה הקטנה וגו'…" מספר על משפחה. אבא ושני ילדים. הוא נקרא בפשטות "אבא", הבן נקרא בפשטות "בן", ואחותו נקראת בפשטות…"אח". נאמר לה שבילדותה הבולבול שלה נפל, אבל היא עדיין בן. הם חיים תחת משטר לא שגרתי בבית מבודד. האבא נושא דרשות בכנסיה שיש להם בתוך הבית, והם לעולם לא יוצאים החוצה. עד שהאבא מת, והם צריכים להסתדר לבד בעולם שהם לא מכירים. מצולם בשחור לבן, וכנראה עם לא מעט תחבולות צורניות (הנה הטריילר להתרשמות), הסרט הזה עושה רושם של התחכמות אחת גדולה, שאין הרבה מאחוריה.

"הילדה הקטנה וגו'…" מועמד ל-7 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט, עיצוב אמנותי, צילום, אפקטים, תסריט מעובד, שחקנית, שחקן.

הלב מת אחרון (C'est le Cœur Qui Meurt en Dernier) – אלקסיס דוראנד-ברו

איכשהו אני לא מבין על מה הסרט הזה. אז יש גבר בן 47. הוא לא עשה משהו יוצא דופן בחיים שלו, אבל עכשיו, הנה, הוא כתב ספר אוטוביוגרפי. והספר מצליח. אמא שלו, חולת האלצהיימר, נמצאת כבר במוסד, ולא מודעת להצלחה הזו, או לספר עצמו. ועכשיו הבן חוזר לזכרונות ולאיחוד המחודש עם אימו. רק שלא הבנתי מה היה כל כך מיוחד בחיים האלו שהיה צריך לכתוב בספר, או בסרט הזה בכלל (הטריילר לא ממש פותר את החידה).

"הלב מת אחרון" מועמד ל-6 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט, בימוי, עריכה, שחקן, שחקנית, תסריט מעובד.

המורעבים (Les Affamés) – רובין אובר

משום מה נדמה לי שהנחת היסוד של הסרט הזה כל כך שחוקה, ובכל זאת יש בסרט הזה מבט מקורי. אז יש זומבים. ויש קבוצה של אנשים שבורחים מהם, מתקבצים במקום אחד, ומחכים, ומתכננים את ההגנה על עצמם. בסיס לכמה סט-אפים שאמורים להיות מרשימים, מדממים, וגם מותחים (בהנחה שלא כולם חיים בסוף). היו הרבה סרטים כאלו בעבר, ובכל זאת נדמה לי שלא מדובר כאן בסרט זניח. זה נראה מרשים למדי בקצב, כמו גם בהעמדה ובבימוי:

"המורעבים" מועמד ל-5 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס הסרט, בימוי, שחקנית משנה, איפור, ומוסיקה.

מלכות מונגוליה (Les Rois Mongols) – לוק פיקאר

היה פעם סרט ישראלי עם רעיון דומה. "מיס אנטבה". גם הוא, כמו הסרט הזה, התרחש בשנות ה-70, וגם הוא הושפע מאירועי השעה ההיא. כאן, ב"מלכות מונגוליה" (הקנדי), נערה צעירה ואחיה הקטן אמורים להישלח למשפחה אומנת בגלל שמשפחתה הנוכחית כורעת תחת המצב הכלכלי. בהשראת החדשות היא רוקמת תכנית לקחת אשה זקנה כבת ערובה עד שיענו דרישותיה – להישאר עם משפחתה. אל תוכניתה מצטרפים בני הדודים, וכמובן האח הקטן. כמו "מיס אנטבה", נדמה לי שמדובר בסרט מרתק, אם כי לא מפותח מספיק (הנה הטריילר של "מלכות מונגוליה").

"מלכות מונגוליה" מועמד ל-6 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס שחקנית המשנה, תסריט מעובד, סאונד, מוסיקה, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

הכל כלול בודהה (All You Can Eat Buddha) – איאן לאגארד

עושה רושם שזה מסוג הסרטים המשונים והמוזרים, אבל גם מהמסקרנים והמקסימים, אלו שיש בהם גם חוש הומור, וגם הערכה גדולה לכושר ההמצאה של התסריטאי והבמאי. גיבור הסרט הוא מייק. הוא מגיע אל אתר נופש בסגנון "הכל כלול". הוא מתנהל קצת שונה מהאחרים, אבל לא בצורה יוצאת דופן.  זאת אומרת עד שהוא דג ברשתו תמנון ענק (שמדבר). הוא משחרר את התמנון חזרה למים, ואז יש גם עניין עם נערה עם הפרעות אכילה שהוא מרפא ככה פתאום. ודברים מוזרים נוספים קורים כאן. נראה כמו טירוף לא ברור, אבל מי אמר שהכל צריך להיות ברור

"הכל כלול בודהה" מועמד ל-6 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס שחקן המשנה, בימוי, תלבושות, איפור, סאונד, ועריכת סאונד.

להרים (Boost) – דארן קרטיס

סרט על החיים הקשים, לפעמים חסרי התקווה, של המהגרים בקנדה. פשע, התבגרות בצל אוירה קשוחה, חיפוש אהבה, ולקיחת אחריות על מעשים. גיבורי הסרט הם שניים כאלו – בני נוער, מהגרים לקנדה מאפריקה, החיים בשכונה קשה של מונטריאול. הם עובדים בשטיפת רכב, מסמנים רכבי יוקרה בשביל ה'כבדים'. אבל הם רוצים גם משהו לעצמם. אז הם מרימים מכונית אחת כזאת, לוקחים אותה לסיבוב. ועושים תאונה. עכשיו הם צריכים לשלם. נראה לא רע.

"להרים" מועמד ל-5 פרסי אקדמיה בקנדה: פרס השחקן, שחקן משנה, שחקנית משנה, סאונד, ושיר.

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-11 במרץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s