שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Three Billboards Outside Ebbing, Missouri)

באיזה עוד סרט שמעתם אדם אומר: אה, ויש לי גם סרטן – וצחקתם?

מרטין מק'דונה עשה לפני כעשור קומדיית פשע אלימה ומאוד מצחיקה שנקראה "ברוז'". הייחוד של מק'דונה (ושל אחיו, גם הוא כותב ומביים) הוא היכולת לצחוק מכל הדברים שלכאורה אסור לצחוק עליהם. "ברוז'" היה חגיגה של הומור בוטה, שחור, שמאוד נהנה מהחוצפה שלו. כמה שנים לאחר מכן, מרטין מק'דונה עשה סרט כל כך מאכזב ומפוזר שנקרא "שבעה פסיכופטים". ואז הוא לקח הפסקה של הרבה שנים, ועכשיו הוא חוזר אל הסרט הזה עם השם הארוך – והוא חוזר לפורמה. או יותר נכון, הוא חוזר לברוז', אבל מנקודת מבט של אדם בוגר יותר.

כי גם כאן יש הומור לא צפוי (וגם כאן, כמו ב"ברוז'", צוחקים על נמוכים), והדיאלוגים הם תענוג לאוזן, אבל כאן יש שילוב מאוד מאוזן ומפתיע בין מלנכוליה לקומדיה פרועה. וסוף הסרט, שנשאר פתוח, מגרה את המחשבה לעבוד. מרטין מק'דונה בונה ב"שלושה שלטים וגו'…" סרט שהוא הרהור מתמשך על האלימות בחיינו, שזה קצת מוזר, כי הסרטים שלו הם חגיגה של אלימות, אבל "שלושה שלטים וגו'…" משאיר אותי עם תהיה – אולי כדאי לשבור את מעגל הדמים הזה?

מק'דונה לא מבזבז זמן, ושלושת השלטים עולים כבר בתחילת הסרט. והם גם תחילת סיבוב גלגל האלימות. שרשרת של אירועים ש להמשיך לקרוא